לפני שנה ארע לצערי תאונה שבה דרסתי הולך רגל. פרטי התאונה על רגל אחת, הולך רגל חצה בשעת לילה מאוחרת רמזור אדום, לא הבחנתי בו נהגתי במהירות המותרת ואף פחות. לטענת המשטרה היה לי מספיק זמן להבחין בו חשוב לציין תאונה ארעה בכביש בין עירוני. בכל מקרה בפסילה המנהלית היו לי הרבה סעיפי אישום אך כעת, הגיע אליי כתב אישום ובו רשום העובדות : שעברתי בצומת מרומזרת עם מעבר חציה. ההולך רגל עבר באור אדום. אני נהגתי בחוסר זהירות בכך שלא הבחנתי בהולך הרגל ופגעתי בו בחוזקה. כתוצאה מהתאונה נחבל ההולך רגל בחבלה של ממש הונשם והורדם שבר צלעות וכרתו לו לצערי את הטחול, שהה בבית החולים 10 ימים והיום הוא כבר הולך ויחסית כמובן נראה בסדר. מכאן סעיפי ההוראות חיקוק הרשומות בכתב תביעה 1. נהיגה בחוסר זהירות - עבירה לפי תקנה 21ג + תקנה 38(3) 2. התנהגות הגורמת לנזק עיברה לפי תקנה 21(ב)(2) + תקנה 38(ג). מכאן שאלתי האם האישומים הם החמורים שהתובע יכול היה להאשים ? לא רשום נהיגה רשלנית או בקלות ראש אלא חוסר זהירות. האם יש לזה השפעה ? ראוי לציון שאין לי עבר של עבירות תנועה. לפחות עשור לפני התאונה. מה המקסימום הענישה שניתן לקבל לפי סעיפים אלו ?

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש