״צומת מסוכן״: נהג שפגע ברוכב אופנוע וגרם למותו זוכה בערעור

בתאונה הקטלנית מת רוכב בן 21. בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנהג בגרימת מוות ברשלנות אך במחוזי נקבע כי יש ספק אם הוא יכול היה להבחין באופנוע

בית המשפט המחוזי זיכה לאחרונה בדעת רוב נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות. התאונה הקטלנית התרחשה ב-2017 בצפון הארץ. בית המשפט לתעבורה קבע כי הנהג היה צריך להבחין באופנוע שנסע בנתיב הנגדי בטרם פנה שמאלה ויכול היה למנוע את התאונה. שופטי המחוזי קבעו כי מאחר שמהירות האופנוע והמרחק שלו מהרכב לא הוכחו, לא ניתן לקבוע כי הנהג יכול היה להבחין בו.  

על פי כתב האישום באפריל 2017 נסע הנהג ברכב המרצדס שלו מצפון לכיוון עראבה. הוא התקרב לצומת בו קיימת פניה שמאלה לדרך שירות צדדית המקבילה לכביש ומובילה לסחנין.

באותו זמן נסע בכביש הנגדי המנוח שרכב על אופנוע והרכיב נוסע. בכתב האישום צוין כי קיים שיפוע קל בכיוון נסיעת האופנוע. 

כשהגיע הנהג לצומת הוא החל לפנות שמאלה, תוך שהוא חוסם את דרכו של האופנוע. המנוח הבחין בנהג ובלם בלימת חירום. כתוצאה מכך הוא התהפך, פגע ברכב ונפל על הכביש. נהג האופנוע מת במקום והנוסע נחבל. 

בית המשפט לתעבורה בחיפה קבע שהנהג היה צריך להבחין באופנוע ולתת לו זכות קדימה. הוא הרשיע את הנהג בגרימת מוות ברשלנות ובאי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה וגזר עליו בין היתר  8 חודשי עבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה ל-7 שנים ופיצוי להורי המנוח בסך של 10,000 שקל. 

הנהג ערער על פסק הדין. הוא טען כי ניתוח נכון של המִמצאים היה צריך להוביל למסקנה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת מבחינתו בצומת מסוכן עם שדה ראייה מוגבל. 

הנהג הוסיף כי בעקבות ריבוי התאונות בצומת, לאחר התאונה נאסרה הפנייה שמאלה בשל מגבלת שדה הראייה. 

המדינה טענה מנגד כי כאשר מבקשים לפנות שמאלה, יש להתקדם, ובמידה ויש מגבלה, יש להיזהר כפליים, ואולי אף לעצור, כדי לוודא שהמגבלה אינה חושפת את הנהג לסיכון של רכב אחר המגיע בנתיב אותו מבקשים לחצות.

היא הוסיפה כי מהעדויות עלה שהנוסע על האופנוע ראה את המערער טרם הפגיעה כך שאין שום סיבה שהנהג לא היה יכול לראות אותם.  

נתונים חסרים

השופט יגאל גריל מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור. הוא ציין כי לא ניתן היה להסתמך על עדות הנוסע ונהג המשאית באשר למהירות האופנוע כך שלמעשה הנתון הזה חסר. 

עוד ציין השופט כי צפה בסרטון וידאו המתעד את ניסוי שדה הראיה. מהסרטון עולה כי קשה להבחין באופנוע מתקרב אלא רק לאחר שרואים את רובו.

בנסיבות אלה, ההתרשלות המיוחסת למערער מתבטאת בכך שהוא לא חידש את מבטו לכיוון הנסיעה בנתיב אותו חצה בפניה שמאלה. השופט קבע בהקשר זה כי המערער ידע שמדובר בצומת מסוכן, ושדה הראיה מוגבל יחסית, כך שהיה עליו לשוב ולהפנות את מבטו לכיוון הנסיעה. 

ואולם, גם אילו היה המערער מפנה שוב את מבטו לאחר שהחל בפניה, עדיין אין מספיק נתונים כדי לקבוע שהוא יכול היה להבחין באופנוע. זאת, משום שמהירות האופנוע והמרחק שלו מרכבו של המערער לא הוכחו.  

השופט סיכם כי אין די בתוצאותיה הקשות של התאונה כדי להצביע על אשמתו של המערער ונותר ספק סביר בדבר קיומה של רשלנות מצדו. 

השופטת שושנה שטמר הצטרפה לתוצאה. השופטת אספרנצה אלון סברה בדעת מיעוט כי יש להותיר את ההרשעה על כנה.

• ב״כ המערער: עו"ד ראפת אסדי, עו"ד שלומי לוי, עו"ד תומר יפרח
• ב״כ המדינה: עו"ד ענאן גאנם

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין