האב התאבד בקפיצה מגשר – ילדיו נושלו מצוואת סבתם

אם לשניים הורישה את כל רכושה לאחד מילדיה, תוך נישול ילדיו של בנה השני שמת לפניה. הנכדים טענו לאי כשירות והשפעה בלתי הוגנת אך הטענות נדחו

בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה דחתה השופטת אביבית נחמיאס התנגדות שהגישו שני אחים לקיום צוואת סבתם בה היא הורישה את כל רכושה לדודם. פסק הדין חשף מערכת יחסים עכורה בין הסבתא לבנה המנוח, אביהם של המתנגדים, ונקבע בו כי אין ראיות לכך שהסבתא לא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית או נפשית או שהייתה עליה השפעה בלתי הוגנת מצד הבן הזוכה.

הצוואה נערכה על ידי המנוחה בספטמבר 2010 והיא נפטרה בינואר 2016. היו לה שני ילדים אך אחד מהם קפץ מגשר אל מותו לפני כעשר שנים. הבן המנוח הותיר אחריו שני ילדים, המתנגדים לצוואה.

החל משנת 2000 התנהל סכסוך משפטי ארוך בין הבן המנוח לבין אמו על רקע תביעתו להמשיך לעבד מטעים המהווים חלק מהנחלה. בסיומם של אותם הליכים ניתן פסק דין שקבע כי הנחלה תפוצל וחלק מהשטח, שבו נמצא ביתו של הבן, יירשם על שמו.

בפסק הדין צוין כי המנוחה התלוננה על יחסו הבוטה והאלים של בנה כלפיה וסיפרה שהוא ממרר את חייה והיא חיה בפחד מתמיד.

בספטמבר 2010, מספר חודשים לאחר פטירתו של בנה, ערכה הסבתא צוואה בעדים במסגרתה ציוותה את כל רכושה לבנה הראשון, תוך שהיא מציינת שההליכים שנוהלו בינה לבין בנה המנוח גרמו לה נזק כספי ועוגמת נפש רבה, וכי בהעדר קשר בינה לבין נכדיה, בהשפעתה של אימם, היא אינה מותירה להם דבר.

לטענת המתנגדים, בזמן עריכת הצוואה מצבה הבריאותי של סבתם התדרדר באופן שלא הייתה כשירה לערוך את הצוואה. הם הוסיפו כי תוכנה של הצוואה בלתי מוסרי והיא הושגה על ידי התובע ואשתו בתחבולה, תרמית, הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנת.

מנגד טען התובע כי הצוואה נערכה ונחתמה כדין וכי כוונת המנוחה בצוואה הייתה ברורה, להוריש את כל נכסיה לו ולא להותיר מאום למתנגדים, עימם כמו גם עם אימם, היה לה נתק ממושך.

תוכן הצוואה סביר

השופטת אביבית נחמיאס מבית המשפט למשפחה בצפת דחתה את ההתנגדות. היא ציינה שמומחית מטעם בית המשפט קבעה שהמנוחה הייתה כשירה מבחינה נפשית וקוגניטיבית לחתום על הצוואה.

כמו כן, בתיעוד הרפואי לא צוין דבר שיכול להעיד על מגבלה שכלית או קוגניטיבית והמנוחה הייתה מודעת לעריכת הצוואה ולתוצאותיה. 

לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת יישמה השופטת את המבחנים שנקבעו בפסיקה ציינה בין היתר שבחינת המסמכים שהוגשו מעלה שהמנוחה הייתה עצמאית לחלוטין ולא תלויה באיש. 

כמו כן, מהראיות עולה שהנתק בין הסבתא לבנה המנוח לאשתו וילדיו היה מהותי, עמוק ובולט. כך למשל, הנכד הצעיר לא ידע לתאר באיזו צורה השולחן הגדול הנמצא בבית סבתו ואישר כי מעולם לא ביקר אותה בבית החולים.

זאת ועוד, הוכח כי המנוחה לא היתה מבודדת וכי הסיבה שלא קיימה קשר עם נכדיה נעוצה בסכסוכים רבי שנים בינה לבין אביהם.

השופטת סיכמה כי לא הוכח ולא נטען שהמנוחה לא אהבה את נכדיה ולא הצרה על הנתק עימם. יחד עם זאת, אין זה מתפקידו של בית המשפט לשפוט מוסרית את המנוחה אשר לא הפרידה בין בנה ואישתו לבין ילדיהם בכל הנוגע לאופן בו מבקשת היא לצוות את הרכושה.

בנסיבות אלה הורתה השופט על קיום הצוואה.

הנתבעים חויבו בהוצאות בסך של 35,000 שקל.

לפסק הדין המלא בתיק 18746-12-16

• ב״כ התובע: עו״ד שרי נוימן
• ב״כ הנתבעים: עו״ד גיא קמרי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.