תקנות ביטוח לאומי קובעות כי דמי שיקום ישולמו למי שלומד מינימום של 20 שעות שבועיות במוסד אקדמי. שופטי בית הדין הארצי קבעו כי לצורך כך ניתן לספור גם שעות השקעה ולימוד ולא רק שעות של הרצאות.
דמי שיקום נועדו לאפשר למי שנפגע או סובל מנכות כלשהי להשתקם, בין היתר בעזרת רכישת מיומנויות חדשות, ולקבל עזרה למחיה בזמן זה. בית הדין הארצי לעבודה דחה באחרונה את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, וקבע כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לתקנות ביטוח לאומי העוסקות בסל שיקום של נפגעי עבודה שנרשמים ללימודים ומבקשים להחליף מקצוע.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק והשופטת חני אופק גנדלר, קבעו כי במסגרת ספירת שעות לימודים הנדרשות לצורך קבלת דמי שיקום, ייספרו במקרה זה לא רק שעות של הרצאות אלא גם שעות נוספות הכרוכות בלימודים – למשל קריאה והכנת מטלות.
ערעורו של המוסד עסק בגבר בן 44 שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2011 כשהיה נהג משאית ("המשיב" בהליך). באוקטובר 2012 הוא נרשם ללימודי משפטים בקמפוס החרדי בקרייה האקדמית אונו, לתכנית לימודים שבאותה שנה כללה כ-15 שעות שבועיות בכל סמסטר.
מאוחר יותר הוא הגיש תביעה לתשלום דמי שיקום, אולם המוסד דחה אותה בנימוק שהמשיב לא עמד בתנאים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), הדורשים לימודים בהיקף של מינימום 20 שעות שבועיות (בשנים מאוחרות יותר התכנית עברה את המינימום).
אלא שבית הדין האזורי קיבל את תביעתו והורה למוסד לשלם לו דמי שיקום ביחס לאותה שנת לימודים, לאחר שקבע כי התנאי הקבוע בתקנות השיקום בדבר העסקה בשיקום מקצועי במשך 20 שעות לפחות מדי שבוע, כולל את הזמן שהמשוקם מקדיש להכשרתו המקצועית, בין אם מדובר בשעות הרצאות פרונטלית ובין אם מדובר בשעות אותן הוא משקיע בספרייה או בבית, למשל שעות של "קריאות חובה" והכנת מטלות.
פסיקתו של בית הדין הסתמכה על מכתב מיו"ר הקמפוס שסיפר על הקריאה והעבודות המוטלות על התלמידים, וכן על סמך אבחון רפואי שממנו עולה כי בשל מצבו הרפואי, המשיב נדרש להקדיש הרבה מעבר לכמות השעות של סטודנט רגיל.
מעטפת סבירה והכרחית
על כך הגיש המוסד ערעור לבית הדין הארצי. השופטת אופק גנדלר, שכתבה את פסק הדין, סברה כי הפרשנות הרחבה היא הראויה, כאשר מדובר במעטפת לימודית הכרחית, וזאת לנוכח תכליתה של התקנה, שהיא שיקום סוציאלי.
בתוך כך השופטת דחתה את עמדת המוסד שלפיה מדובר במבחן סובייקטיבי שיהיה קשה לבדוק או ליישם, והבהירה כי הסטנדרט שלה הוא דווקא אובייטקיבי בהתחשב בטיבו של המסלול הלימודי הספציפי של המשיב, לקויות הלמדיה מהן הוא סובל, והאפשרות למצות את תכלית השיקום. כלומר השופטת התרשמה שברמה אובייקטיבית מדובר במעטפת לימודית הכרחית וסבירה.
השופטת הוסיפה כי אימוץ פרשנות מצמצמת יותר, עשוי ליצור פער לא מוצדק בין שיקום בדרך של עבודה לבין שיקום בדרך לימוד, שכן בשיקום בדרך עבודה 20 שעות העבודה השבועיות ממצות את המחויבות לשיקום, ואילו בשיקום בדרך של לימוד היקף השעות יהיה גדול יותר מ-20 שעות אם ניקח בחשבון שלימודים הם לא רק הרצאות אלא מצריכות גם שעות נוספות של השקעה.
בסיכומו של דבר נקבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי הותר על כנו. המוסד חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד רועי קרת
- ב"כ המשיב: עו"ד צבי גלר
עו"ד מאיסה ח'דירי עוסקת ב- מימוש זכויות מול ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין