בית המשפט קבע כי הרשלנות התרחשה כבר בשלב הפניית האם למרפאה בחו"ל, והמשיכה גם במהלך מעקב ההיריון בישראל
הורי נער הסובל מ"ניוון שרירים על שם דושן" יקבלו פיצויים והוצאות בסך 6,550,000 שקל, כך נקבע לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה. סגנית הנשיא תמר נאות פרי קבעה שכלל הגורמים המעורבים בהבאת הקטין לעולם - בית החולים "בני ציון", הרופא מטעמו שביצע את החדרת הביצית המופרית לרחם האם, וקופת החולים "מאוחדת" - התרשלו מבחינה רפואית.
התובעים, בני זוג, התחתנו ב-2004. שלוש שנים לאחר מכן הביאו לעולם את בנם הבכור. משניסיונותיהם לאחר מכן להרות באופן טבעי לא צלחו, הם עברו ביולי 2009 הליך הפריה חוץ-גופית במרפאה כלשהי ברומניה, באמצעות ביצית של תורמת אנונימית וזרעו של הבעל - וזאת בהמלצת הנתבע, רופא מבית החולים "בני ציון".
במרץ 2010 נולדו לבני הזוג תאומים, בן ובת, אלא ששמחת הלידה התערבבה אצלם עד מהרה בעצב ויגון: התברר שבנם סובל ממחלת ניוון שרירים גנטית קשה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2019 טענו ההורים כי בנם נולד עם המחלה בשל טיפול רשלני שניתן לאם מטעמם של בית החולים, הרופא מטעמו וקופת החולים "מאוחדת" - וזאת החל מהשלב המוקדם עובר להפריה ברומניה, ועד שלבי מעקב ההיריון.
לעומתם טענו הנתבעים שעל התביעה להידחות מחמת התיישנות, על רקע הגשתה 9.5 שנים אחרי הלידה. לגופו של עניין נטען, בין היתר, כי גם בהנחה שהיו מתבצעות פעולות כאלו ואחרות, הרי שלא הייתה דרך כלשהי לגלות את המוטציה הגנטית שגרמה למחלת הבן, באופן השומט את הקרקע תחת טענת הרשלנות.
"מאוחדת" הצטרפה לטענות הנתבעים, תוך שהבהירה כי אין לה קשר להליך ההפריה ברומניה, כאשר מעקב ההיריון מטעמה בוצע “by the book” ולא סטה במאומה מהפרקטיקה המקובלת.
כשלים במעקב
השופטת נאות פרי דחתה את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים. היא האמינה לגרסת ההורים לפיה רק במהלך פגישה שקיימו בשלהי אוקטובר 2012 גילו שבנם סובל מהמחלה, כך שתביעתם - אשר הוגשה ימים ספורים טרם חלוף שבע השנים - אינה סובלת מהתיישנות.
לגופה של תביעה קבעה השופטת כי כלל הנתבעים התרשלו, החל בהפניית התובעת לבצע את ההפריה במרפאה ברומניה, עובר באי ביצוע תשאולים מספקים לתורמת הביצית, וכלה באי ביצוע בדיקת צ'יפ גנטי במסגרת בדיקת מי שפיר, על מנת לאתר את המום הגנטי מבעוד מועד.
בתוך כך הבהירה השופטת שגם "מאוחדת" התרשלה, וזאת בפרק הזמן שלאחר ביצוע ההפריה. לדבריה מעקב ההיריון מטעמה היה רשלני, שכן לא היו בפני רופאיה מסמכים כלשהם הנוגעים לביצית או לתורמת, הם לא פעלו לוודא את תקינות הליך ההפריה ואף לא הפנו את התובעת לביצוע בדיקות חיוניות, לרבות בדיקת הצ'יפ הגנטי.
אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים, קבעה השופטת שיש לראות בבית החולים כאחראי ל-65% מהנזק, בעוד קופת החולים תחויב ב-35% ממנו.
בהקשר לכך שיתפו ההורים בכאב שמחלת בנם קשה וחשוכת מרפא, כאשר מצבו מחריף עם הזמן. נטען שהמחלה פגעה קשות בתפקודו, החלישה את שריריו ועצמותיו, וכי מאז 2022 הוא מרותק לכיסא גלגלים וסובל ממאה אחוזי נכות. עוד סיפרו, בין היתר, שהאם מטפלת בבן מסביב לשעון ומשכך נבצר ממנה לצאת ולעבוד, ובנוסף שהיא נפרדה מהאב עקב גילוי המחלה.
החלטת השופטת הייתה לפסוק להורים פיצוי עתק בסך 5,400,000 שקל עבור נזקיהם השונים - כגון עזרת צד ג', התאמת דיור ופגיעה באוטונומיה - בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 1,150,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד פייר דניאל
- ב"כ הנתבעים 1-4: עו"ד אלון זאואר
- ב"כ הנתבע 5: עו"ד קרן פישר גוטרמן
- ב"כ הנתבעת 6: עו"ד הוד, סוקול ואח'
- ב"כ הצד השלישי: עו"ד אילן שפר
עו"ד מאי מרקוביץ
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.