שני דו"חות חנייה על סך 70 שקלים כל אחד, הפכו עם השנים לחוב של כמה אלפי שקלים, שנדון בבימ"ש לעניינים מקומיים בהרצליה. השופט ביטל את הדו"חות ומתח ביקורת על עיריית הרצליה, שרק אחרי עשר שנים החלה לנקוט בפעולות.
הדו"ח הראשון נרשם והוצמד לשמשת הרכב בשנת 1997, ואילו השני ב-2002. בעל הרכב הגיש בקשה לביטול הדו"חות, בטענה שגילה עליהם רק ב-2016, כשכבר צברו ריביות ותפחו לחוב של 3,755 שקלים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין חוקתי ומנהלי
מעבר לטענות פרוצדורליות, העירייה טענה, בין היתר, כי החל משנת 2008 היא נקטה בפעולות גבייה רבות, שכללו שליחת כ-40 מכתבי דרישה לתשלום וכ-20 ניסיונות לגבות באמצעות עיקולים. עוד היא טענה כי הודעות תשלום הקנס נשלחו לכתובתו של המבקש במשרד הרישוי ב-1997 וב-2003.
אלא שהמבקש טען שהדו"חות נשלחו לכתובות לא נכונות. שניהם נשלחו לכתובת בהרצליה, בעוד שבתקופת הדו"ח הראשון הוא התגורר בחיפה, ואילו בתקופת הדו"ח השני הוא אמנם התגורר בהרצליה, אך בכתובת שונה. לשיטתו, הכתובות הנכונות היו מעודכנות במרשם האוכלוסין – והיה על העירייה לפעול על פי רישומיו.
העירייה טענה, לעומת זאת, כי על פי המצב החוקי שנהג בעת משלוח הודעות תשלום הקנס (1997 ו-2003) היה עליה לשלוח את ההודעות לכתובת המעודכנת במשרד הרישוי ולא במשרד הפנים. רק בעקבות תיקון לחוק משנת 2007, ישנה חובה לשלוח לכתובת המופיעה במשרד הפנים.
מצב לא ראוי
יחסית לנסיבות המקרה, ניתן לומר שהשופט יוסי ברכיה התייחס לעניין ביסודיות מעוררת כבוד. השופט הפנה אל החוקים הרלוונטיים, התייחס לפסיקה בנושא וניתח את המקרה של המבקש לעומקו.
השופט אמנם דחה את עמדת המבקש והסביר שבמועד הרלבנטי לדו"חות (1997 ו- 2003), המבקש היה אחראי לעדכן את משרד הרישוי בדבר שינוי כתובתו והעירייה הייתה צריכה לשלוח את הודעות הקנס לכתובת המעודכנת שם, ולא במשרד הפנים.
אלא שהשופט קבע כי לא הוכח ששני הדו"חות אכן נשלחו לכתובת שהייתה מעודכנת במשרד הרישוי, ועל כן התוצאה היא שהדו"חות התיישנו.
בהקשר זה העירייה צירפה רק מסמך פנימי להוכחת טענותיה. השופט סירב להסתמך על מסמך זה. "משהמשיבה לא צירפה ראיה חיצונית לכך כי הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס, מקורה במשרד הרישוי, ואין להסתפק במסמך פנימי שלה, הרי שהמשיבה לא הוכיחה כי שלחה את הודעת תשלום הקנס לכתובת המבקש המופיעה במשרד הרישוי, ומכאן שהיא לא הוכיחה כי היא פעלה כדין", קבע השופט.
לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט ביטל את שני הדו"חות ואת כל החובות שנצברו בגינם.
בתוך כך השופט ביקר את העירייה, כשציין כי "נסיבות בקשה זו מעוררות תחושות לא נוחות... יש לצפות מרשות ציבורית כי תפעל בהליכי גביה של קנסות שלדעתה הפכו לחלוטים, בסמוך למועד נתינתם ולא תמתין זמן רב עד למימושם".
השופט הזכיר שהליכי הגבייה בדו"ח הראשון החלו למעשה ב-2008, כלומר כעשור אחרי שנרשם הדו"ח.
בהקשר זה השופט הוסיף כי "גם מבחינה ציבורית, מציאות זו יוצרת מצב שאינו ראוי, שכן כנגד המבקש מופנית דרישת תשלום בסכומים הגבוהים כמעט פי 30 מגובה הקנסות המקוריים שהוא נאלץ היה לשלם בגין העבירות המיוחסות לו".
- ב"כ המבקש: לא צוין
- ב"כ המשיבה: עו"ד רייך, עו"ד וייסמן
* עורך דין יואל גולדברג עוסק במשפט חוקתי ומנהלי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין