דיירי בניין בשכונת רחביה בירושלים טענו כי שיפוץ שערכו שכניהם גרם לנזקים קשים לדירותיהם ולבניין. השופטת פסקה להם 25,000 שקל בלבד וציינה לרעה את התנהלותם בהליך, במסגרתו הסתירו ממנה עובדות חשובות.
לתובעים, הורים ובתם, שלוש דירות בבניין - אחת בקומת המרתף ושתי דירות מחוברות בקומה הראשונה. גג הבניין והמחסן שהיה עליו נרכש על ידי השכנים הנתבעים, הורחב לדירת פנטהאוז בקומות השנייה והשלישית ונמכר לצד שלישי.
סכסוכי שכנים?
פנו לעורך דין מקרקעין
בין השנים 2006-2007 נחתמו בין הצדדים שני הסכמים שהסדירו את הבניה וההתנהלות בתקופת השיפוצים. הנתבעים התחייבו לערוך התאמות בבניין עד לסיום הבניה, ובין היתר, סידור הכניסה למעלית, הגדלת קיבולת עומס החשמל, שיפוץ המדרגות, העברת דודי המים לגג החדש ועוד.
התובעים טענו כי הבניה בוצעה על ידי הנתבעים באופן כושל תוך הפרת ההסכמים. לטענתם, בעקבות השיפוצים התגלו בדירותיהם הצפות ונזקי רטיבות שפגעו ביציבות הבניין וגרמו לסדק במרתף. לטענת התובעים, הנתבעים לא ביצעו את כל התחייבויותיהם לפי ההסכם וביצוע העבודות התנהל באופן "מרושל ואיטי להחריד" מה שהפך את חייהם ל"גיהנום של ממש".
התובעים הוסיפו שגם לאחר השלמת הפנטהאוז פעלו הנתבעים מתוך אזלת יד וסחבת בתיקון הליקויים והפגמים שגרמו עבודות הבנייה. את סכום הפיצויים העמידו התובעים על כ-750,000 שקל שכללו פיצוי על נזקי הבנייה ותיקון הליקויים וכן על עגמת נפש, החזר הוצאות, אבדן אפשרות להשכיר את הדירה והחזר ארנונה.
הנתבעים מצדם הכחישו את הנזקים והגישו תביעה נגדית על סכום של כ-500,000 שקל בשל הפרת ההסכם מצד התובעים שלטענתם גרמו להם לנזק על ידי הגשת התנגדויות לבנייה.
הביטוח כבר שילם
השופטת אנה שניידר מבית משפט השלום בירושלים קיבלה את רוב המלצותיו של המומחה ההנדסי שמינתה לצורך הערכת הנזקים במבנה. השופטת הבהירה כי המומחה הוא למעשה "זרועו הארוכה" של בית המשפט בנושאים מקצועיים שבתחום מומחיותו וכדי לסטות מהמלצתו יש צורך בנימוקים כבדי משקל.
השופטת קיבלה את אומדן הנזק שקבע המומחה אך דחתה את קביעתו שיש לחלק את עלויות האיטום שווה בשווה בין הצדדים. לדבריה, המלצת המומחה התבססה על כך שעוד קודם לשיפוץ היתה רטיבות בבניין אולם המומחה העיד כי יתכן שללא הבניה האיטום היה מחזיק "עוד 10 שנים" ולכן על הנתבעים לשאת במלוא עלות האיטום.
השופטת נזפה בתובעים שלא גילו לנתבעים ולבית המשפט כי קיבלו פיצוי מחברת הביטוח בסך של מעל 100,000 שקל ואמרה כי העובדה שהעלימו את הסכום היא חמורה ומדובר בהתנהלות בחוסר תום לב.
השופטת דחתה בנוסף את דרישת התובעים לפיצוי על עגמת נפש מכיוון שהם עצמם לא גרו בדירה אלא השכירו אותה, וכן על רקע התנהלותם וסכום הפיצוי הנמוך שנפסק בסופו של דבר.
עוד דחתה השופטת את דרישת התובעים לפיצוי בגין אבדן היכולת להשכיר את המרתף בתקופת השיפוצים. השופטת קבעה כי לא הובאו ראיות לעניין זה והתובעים "זרקו" סכום סתם ולא הוכיחו שעשו מאמץ להקטנת הנזק על ידי ניסיון להשיג דמי שכירות נמוכים.
התביעה שכנגד נדחתה אף היא שכן הוכח כי ביום שנחתם הסכם הבניה בין הצדדים הסירו התובעים את התנגדותם בוועדה המקומית לתכנון ובניה.
השופטת סיכמה כי התובעים הגישו תביעה מנופחת וללא כל פרופורציה ופסקה לטובתם פיצוי בסך 25,902 שקל בלבד, וללא תשלום הוצאות משפט.
* עורך דין אורן פרג' בנימין עוסק במקרקעין ותכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין