תבעה את בעלה כי ויתר על חלקו בירושה: ניסה לשלול ממנה זכויות?

האישה טענה כי בעלה הסתלק מירושת אמו כדי לנשל אותה מזכויות בחלקה שהותירה אחריה, ובה ניצב ביתם. הבעל טען כי הוא בסך הכל רוצה לכבד את רצון אמו – שהייתה מסוכסכת עם אשתו. כיצד הכריע בית המשפט?

הכל התחיל לפני 11 שנים, כשבני הזוג עברו להתגורר בקרבת אמו של הבעל – בבית שנבנה על חלקה שבבעלותה. המגורים בקרבת האם גרמו להידרדרות קשה במערכת היחסים בינה לבין כלתה, עד כדי כך שבשנת 2009 היא ביטלה צוואה שהורישה את החלקה לבני הזוג.

לשאלות בענייני צוואה:

פנו ל-עורך דין דיני משפחה

לבסוף, לאחר משא ומתן ממושך האם חתמה על הסכם שהעביר להם 2/3 מהזכויות בחלקה. עם זאת, בהסכם הובהר כי לא תהיה להם כל זכות לתבוע את עיזבונה או את יורשיה לאחר מותה. עוד באותו היום, חתמו בני הזוג גם על הסכם בינם לבין עצמם, וקבעו כי במידה שייפרדו הבעל יעביר לאשתו מחצית מהזכויות שיירש מאמו.

האם נפטרה בשנת 2012 והותירה אחריה צוואה חדשה, בה הורישה את כל רכושה לשני בניה האחרים. שני האחים ביקשו לקיים את הצוואה החדשה, אך אשת האח השלישי – שנושל – התנגדה בטענה שנערכה תחת השפעה לא הוגנת. בעלה, לעומת זאת, ביקש לכבד את צוואת אמו המנוחה ולהותירה כמו שהיא.

כשנתיים לאחר מכן, אשתו הגישה נגדו תביעה בבית המשפט למשפחה בתל-אביב. באותה תקופה הם עוד היו נשואים אך ככל הנראה היחסים כבר נקלעו למשבר.

האישה טענה כי בעלה ויתר על חלקו בירושה כחלק מקנוניה שרקם עם אחיו כדי לנשלה מזכויותיה, והפנתה להסכם שחתמו ביניהם. האישה טענה כי היא זכאית למלוא הזכויות בחלקה. לטענתה, היא השקיעה כספים רבים בשיפוץ הבית הממוקם עליה, על רקע ההבטחה שביום מן הימים היא ובעלה יקבלו את כל החלקה. לדבריה, הסתלקות הנתבע מהירושה אינה עולה בקנה אחד עם רצונה האמיתי של אמו.

כיבד את רצון אמו

בתגובה, הנתבע סיפר על הסכסוך המר בין אשתו לבין אמו ואמר כי היה לו ברור שלא תרצה להוריש להם כל זכות מעבר למה שקיבלו בהסכם – שזה לא מעט – וגם חזר על כך שהוא מעדיף לכבד את רצון אמו.

כדי למנוע סיבוכים מיותרים של בחינת כשרות הצוואה, הודיעו הנתבע ואחיו שהחליטו שלא לקיים את הצוואה. במקום, הנתבע ביקש מבית המשפט לחלק את הרכוש בהתאם לחוק הירושה ולהכריע בבקשתו להסתלק מזכויותיו.

סגן הנשיא השופט נפתלי שילה התרשם כי התובעת והמנוחה היו מסוכסכות עד כדי כך, שהתובעת אפילו לא הגיעה להלוויה או לשבעה. השופט גם הדגיש כי בהסכם שנחתם עם האם, התובעת והנתבע ויתרו במפורש על זכותם בירושה שלה.

בנוגע להסתלקות הנתבע מהירושה, השופט הבהיר כי לא הוכח בשום שלב שוויתר על חלקו בחוסר תום לב, מתוך איזושהי כוונה לנשל את התובעת מזכויותיה. זכויות, שכלל לא התגבשו במועד הגשת התביעה, כשהתובעת והנתבע עוד היו יחד.

השופט קבע בנוסף שהתובעת אינה יכולה לראות את עצמה מקופחת מאחר שכיום היא מחזיקה ב-1/3 מהחלקה, ששווה הרבה יותר ממה שהשקיעה בבית.

השופט החליט לפיכך לקבל את הודעת ההסתלקות של הנתבע והורה על חלוקת הרכוש בין שני אחיו (כלומר, התוצאה תהיה זהה למה שקבעה המנוחה בצוואה). התובעת חויבה לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד בעז קראוס 
• ב"כ הנתבע: עו"ד אהובה יששכר

* עו"ד רמי מרמלשטיין עוסק בדיני משפחה

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.