תבע מאשתו לשעבר ״החזר דמים״ של חצי מיליון שקל – ונדחה

האיש תבע מגרושתו להחזיר לו סכומים ששילם עבורה כשהייתה חולה בסרטן וכן כספים שלטענתו הוציא לכלכלת בתה מנישואים קודמים. השופטת כתבה כי מדובר ב״פנקסנות״ וחוסר תום לב קיצוני.

השופטת נלי רוסמן גליס דחתה לאחרונה תביעה על סך 467,000 שקל שהגיש אדם נגד אשתו לשעבר לאחר שזכתה בתביעה רכושית שהגישה נגדו. השופטת פסקה כי דרישת התובע להחזר בדיעבד של סכומים שהוציא במסגרת הקשר הזוגי וסיווג הכספים כ״הלוואה״ הם ניסיון לשכתב את המציאות. התובע חויב בהוצאות גבוהות של 50,000 שקל.  

בני הזוג היו נשואים עשר שנים וניהלו הליכים משפטיים לאחר פרידתם. ב-2014 ניתן פסק דין שלפיו האישה זכאית למחצית הרכוש שנצבר על שם הבעל במהלך הנישואין.

כשנתיים לאחר מכן עתר הבעל להשבת כספים (״החזר דמים״ כפי שהגדיר זאת בכתב התביעה) שלטענתו הוציא על האישה ובתה ולקיזוזם מהסכומים בהם חויב בפסק הדין הרכושי.

לטענתו, ב-2003, בתקופת ההיכרות בין הצדדים טרם נישואיהם, הוא שילם כ-65,000 שקל על הוצאות רפואיות של הנתבעת שחלתה בסרטן. לדבריו, הוא זכאי להשבת הסכום מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. עוד לטענתו, הוא ליווה את הנתבעת בתקופת מחלתה והפסיד כ-50 ימי עבודה ששוויים 30,000 שקל.

בנוסף הוא טען כי בתקופת נישואיהם הנתבעת ובתה מנישואים קודמים עברו לגור עמו ועם בנו והוא פרנס את בתה בסכומים שעומדים על 372,000 שקל תוך הסתמכות על הבטחתה כי היא תשיב לו הוצאות אלה.

האישה טענה מנגד כי התובע אכן שילם עבור חלק מהוצאותיה הרפואיות טרם נישואיהם אך מעולם לא דרש ממנה להשיב כספים אלה והיא מעולם לא התחייבה להשיבם. בכל מקרה לטענתה הוא שילם עבורה סכום של 15,000 שקל בלבד.

כמו כן לדבריה, במהלך 10 שנות נישואיהם, היא זו שנשאה ישירות בהוצאות בתה העיקריות ולא התובע וממילא היא לא התחייבה להשיב לו כספים כלשהם בהקשר זה.  

שיהוי דרמטי

השופטת נלי רוסמן גליס מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את התביעה.

היא הבהירה כי על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, אדם שמבקש החזר על סכומים שהוציא להצלת חייו של אחר צריך לנהוג בתום לב וסבירות. אחת הדרישות היא לקבל את הסכמת האחר להשיב את הכסף טרם הוצאת הסכום, אלא במקרים דחופים בהם לא ניתן לעשות כן.

השופטת קבעה כי בנסיבות אלה התובע אינו זכאי להשבת הוצאותיו בגין רפואת הנתבעת שכן לא מדובר היה בהוצאות ״דחופות״ שלא אפשרו קבלת הסכמתה. כמו כן, טענת הנתבעת כי התשלומים נעשו מרצונו החופשי של התובע וללא ידיעתה לא נסתרה.

זאת ועוד, סביר כי במשך התקופה בה החלה להירקם בין הצדדים מערכת יחסים זוגית, התובע לא ציפה להשבת ההוצאות ופעל מתוך רצון להיטיב עם מי אישה שנשאה חן בעיניו ושהוא תכנן להינשא לה.

בנוסף, במשך שנים התובע לא ביקש החזר כספים והפסדים בגין התנהלותו בעת מחלתה של הנתבעת והוא ״נזכר״ להעלות טענות אלה בשיהוי דרמטי רק בעקבות הסכסוך בין הצדדים ופסק הדין הרכושי.

עוד פסקה השופטת כי התובע לא הוכיח שהיה בין הצדדים ״הסכם בעל פה״ שלפיו על הנתבעת להשיב לו את הכספים שהוציא על כלכלת בתה.

״התביעה דנן היא דוגמא מובהקת לניסיון לשכתב את המציאות בדיעבד על ידי ניהול פנקסנות למפרע באופן הסותר חזיתית את התנהלות הצדדים בזמן אמת״, סיכמה השופטת וחייבה את התובע בהוצאות בסך של 50,000 שקל.

• ב״כ התובע: עו״ד עמי שחף
• ב״כ הנתבעת: עו״ד אילת גלוזמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין