האישה הגישה נגד בעלה לשעבר תלונה בין היתר בטענה שביצע עבירות מין בבנם. התלונה נסגרה מחוסר ראיות, אך השופט דחה תביעת לשון הרע שהגיש הבעל מאחר ששוכנע כי האישה פעלה מתוך דאגה ואמונה כנה. הבעל חויב ב-30,000 שקל הוצאות.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעה על סך חצי מיליון שקל, שהגיש אדם נגד גרושתו, בטענה שהיא הגישה נגדו "תלונת שווא" בה טענה כי ביצע בבנם עבירות מין ונהג באלימות כלפיה.
השופט פליקס גורודצקי הבהיר כי "כאשר לא הוכחה טענת התובע כי התלונה הייתה תלונת שווא וכאשר לא הוכח מי מהנזקים הנטענים, אין מנוס מדחיית התביעה."
השניים התגרשו ב-2011 ולהם בן אחד. תלונתה של האישה הוגשה ב-2012 והורכבה משני מישורים: האחד, כי האיש ביצע לכאורה עבירות מין בבנם. השני, כי נהג לכאורה באלימות כלפיה, מספר שנים לפני כן.
בעקבות התלונה, הוא נעצר ומאוחר יותר שוחרר למעצר בית. בתום חקירה המדינה סגרה את התיק בעילת היעדר ראיות מספיקות.
ב-2013 הגיש התובע את תביעתו, בה טען כי בעקבות תלונת השווא מצא את עצמו מושפל בבית מעצר לצד פושעים אלימים.
בנוסף הוא טען כי התלונה מהווה לשון הרע, וגרמה לו לשורה של נזקים – נזקים גופניים, עוגמת נפש, פגיעה ביחסים עם בנו, ועוד.
מנגד, גרושתו (הנתבעת) טענה כי הוא אכן נהג בה באלימות בעבר, והדבר בא לידי ביטוי בתסקיר פקידת סעד שליוותה אותם. בנוגע לבנה, לדבריה, התובע ישן עמו בעירום מלא תוך שהוא נוגע בו באופן לא נעים, דבר שעורר אצלה חשד אמיתי.
בנסיבות אלה, לטענתה, היא פעלה מתוך דאגה אמיתית לבנה ובאופן מתבקש. כמו כן, הנתבעת הפנתה לכך שהתלונה נסגרה בעילה של חוסר ראיות ולא בשל "היעדר אשמה".
רק לא אדישות
באופן כללי, השופט גורודצקי הבהיר כי אמנם הגשת תלונת שווא יכולה להוות בסיס לתביעה נזיקית ולתביעת לשון הרע, אולם זה לא המקרה.
השופט הבהיר כי תלונת שווא היא תלונת המוגשת בחוסר תום לב וממניעים זרים, למשל במטרה להשיג יתרון טקטי במאבק משפטי. במקרה של תלונה שהוגשה מתוך אמונה שהיא אמת, גם אם היא לא הובילה לאישום פלילי, הרי שלא מדובר בתלונת שווא.
השופט אף קבע הזכיר כי עילת הסגירה מלמדת שהיתה תשתית ראייתית כלשהי, אך לא מספקת להגשת כתב אישום על פי המבחן של סיכוי סביר להרשעה.
לגבי הנטען בתלונה, השופט שוכנע שהנתבעת אכן פעלה מתוך דאגה כנה, אף שהחשש בדבר עבירת מין הופרך בעקבות חקירת הילד. בהקשר זה השופט הוסיף כי מדובר בפנייה לגיטימית, והבהיר כי "הגשת תלונה עדיפה על אדישות לאי-סדרים, השתקת עניינים או טיפול פנימי בהם."
לגבי האלימות לכאורה כלפי הנתבעת, השופט הבהיר כי נמצא בחומר הראיות חיזוק מסוים לכך בתסקיר עו"ס שליוותה את השניים בעבר.
בתוך כך השופט הבהיר כי אילו חשבה המשטרה שמדובר בתלונת שווא, סביר שהיתה פועלת למיצוי הדין עם הנתבעת, ופותחת נגדה הליך פלילי.
במענה לטענה בדבר השפלה ובושה שחש התובע עם מעצרו, ציין השופט כי "עם הגשת התלונה במשטרה, 'הכדור עובר אליה' והנתבעת איננה שותפה להחלטת המשטרה האם לעצור, לאזוק או לחקור את התובע".
התובע חויב לשלם לנתבעת 30,000 שקל עבור הוצאות משפט – סכום יחסית גבוה במיוחד כאשר התובע יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי. בין היתר, השופט הבהיר כי סכום הוצאות משפט נגזר משווי התביעה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד לימור אביטן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין