שני צלמים תבעו 100,000 שקל ממעצבי שמלות על פרסום תמונות חתונות באינסטגרם ללא קרדיט. אלא שביהמ"ש קיבל את טענת המעצבים שלא ידעו מי צילם אותן. קיבלתם מכתב התראה עם דרישות תשלום? אל תפחדו ואל תרוצו לשלם.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה כמעט במלואה תביעה על סך 100 אלף שקל של שני צלמים נגד שני מעצבי שמלות הכלה ."READY2WEDD"
הצלמים-התובעים טענו כי הנתבעים פרסמו באינסטגרם תמונות שהם צילמו בשתי חתונות שונות ללא קרדיט בתחתית העמוד, ומבלי לשלם על כך. אלא שהשופטת עינת רביד קבעה כי דווקא מזמיני החתונות הם בעלי הזכויות לשימוש בצילומים, ובכל מקרה הנתבעים היו מה שנקרא בשפה המשפטית "מפר תמים". בסופו של דבר הם חויבו בפיצוי קל של 1,800 שקל לכל צלם – על כך שלא ציינו את שמותיהם.
בסוף 2016 שלחו התובעים לנתבעים מכתבי התראה שבהם דרשו מהם להסיר מהרשת תמונות שצילמו בשתי חתונות ולשלם להם על הפרת זכויות יוצרים.
לאחר שהנתבעים הכחישו הפרה כלשהי, הצלמים הגישו נגדם את התביעה באמצעות עוה"ד אריאל דובינסקי וצליל פס חי, בה ביקשו פיצוי של 100,000 שקל (לפני כן הם דרשו 400,000 שקל אך לבסוף הקטינו את תביעתם לצרכי אגרה).
טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים, שיוצגו על ידי עוה"ד אופיר חליוה, הייתה כי התובעים אינם בעלי הזכויות בתמונות אלא המזמינים – בעלי האירועים שבהן צולמו. עוד נטען כי על התמונות לא היה כל סימן או שם של צלם, והדבר חיזק את המסקנה שלא מדובר בתמונות עם זכויות יוצרים. מכל מקום, הם הבהירו כי הסירו אותן מיד עם קבלת הבקשה של התובעים.
בתוך כך ניטשה מחלוקת נוספת, כאשר הצלמים הציגו בבית המשפט הסכמים שנחתמו לכאורה עם בעלי האירועים וקובעים שזכויות היוצרים בתמונות שייכות להם. אלא שהנתבעים טענו כי ישנו חשד שמדובר בהסכמים מזויפים.
פיצוי זניח ביותר
ואכן, לאחר שבחנה את הדברים לעומקם, השופטת רביד קבעה כי זכויות היוצרים נותרו אצל בעלי האירוע. מסקנה זו נבעה בין השאר מכך שצלמים הציגו את ההסכמים בשלב מאוחר של ההליך ללא כל נימוק, ואף לא זימנו את בעלי האירוע לעדות שתאשר שחתמו על החוזים.
על כך השופטת הוסיפה שגם אם היה נקבע כי הצלמים הם בעלי זכויות היוצרים, הרי שהנתבעים לא ידעו ולא היה עליהם לדעת שקיימת זכות יוצרים בתמונות. אף שלא קל להוכיח טענה כזו – המכונה בעגה המשפטית "מפר תמים" – השופטת הבהירה כי במקרה הזה הנתבעים אכן פעלו בתמימות.
בהקשר זה השופטת הסכימה עם עמדת הנתבעים שסברו שהיו מוגנים משום שחתמו בעצמם על הסכמים עם בעלי האירוע, שהתירו להם לפרסם את התמונות. זאת, אגב, עוד לפני ההסכמים שנחתמו כביכול עם הצלמים. בנוסף, השופטת הזכירה שהתמונות הועברו לנתבעים ללא כל סימון או שם.
אף שהתביעה נדחתה כמעט במלואה, השופטת הורתה לבסוף לנתבעים לשלם 1,800 שקל לכל תובע, וזאת בגין הפרת הזכות המוסרית בכך שהתמונות התפרסמו ללא קרדיט, שכן הנתבעים היו צריכים לבדוק מיהם הצלמים לפני הפרסום. מנגד, השופטת העירה כי הצלמים יכלו להקפיד ששמם יהיה על התמונות.
בסיכומו של דבר מדובר בפיצוי זניח ביחס לסכום התביעה, שגם הוא למעשה יקוזז עם הוצאות של 3,500 שקל בהן חויבו הצלמים קודם לכן, כיוון שנאלצו לתקן את כתב התביעה שלהם.
תגובתו של ב"כ התובעים: "אין מדובר בפסק דין חלוט. לדעתנו פסק הדין של בית המשפט המחוזי מכיל מספר שגיאות מהותיות, על כן בכוונתנו להגיש ערעור לבית המשפט העליון בימים הקרובים. בטוחנו שלאחר שבית המשפט העליון יגיד את דברו, מצב העניינים יהיה שונה בתכלית".
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין