מאת: עו"ד יואב סלומון
לפסק הדין בעניין ארבל פלדות 2004 בע"מ ואח' נ' חברת נמל אשדוד בע"מ
מה קורה כאשר חברה ממשלתית שמספקת שירות לציבור על פי זיכיון, מחליטה לפתע, על דעת עצמה, לשנות את אופן אספקת השירות ואף דורשת בעבורו תשלום נוסף? העליון דן לאחרונה בשאלה זו במסגרת תביעה שהוגשה נגד נמל אשדוד.
ארבע חברות, העוסקות במסחר של גרוטאות ברזל, נהגו להטעין את הגרוטאות על אוניות בנמל אשדוד. הן עבדו בשיטה המכונה "שיטת האמבטיה", לפיה הועמסו הגרוטאות לתוך אמבטיה גדולה, ומנוף היה מרים אותה ושופך את תכולתה למחסן האוניה.
בשנת 2006 קבע הנמל שהשיטה אינה בטיחותית והוא אינו מוכן להעניק לחברות את שירותי השינוע בצורה הזו. הוא המליץ להן לפנות לנמל חיפה או לחילופין לרכוש מנוף מיוחד שיבטיח את העברתן הבטיחותית של הגרוטאות. עלות המנוף, יש לציין, גבוהה במיוחד.
החברות, שסירבו לרכוש את המנוף היקר, הגישו לפיכך תביעה כנגד הנמל לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. ביהמ"ש התבקש לחייב את הנמל להמשיך לספק את שירותיו בדרך הרגילה.
לאחר ארבע שנות דיונים, הציע הנמל שיטה אחרת להטענת הגרוטאות, הפעם תוך שימוש במכולות בעלות פתח עילי. החברות התנגדו להצעה שלדבריהן היא בעייתית.
המחוזי: הנמל עמד בחובותיו
המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי שיטת האמבטיה אכן מסוכנת וכי הנמל אינו מחויב לרכוש עבור החברות ציוד שיאפשר להן לעבוד בשיטת הטענה שונה. לעמדתו, עצם העובדה שהנמל הציג בפני החברות שיטה נוספת ואף הציע להן לפנות לנמל חיפה, מראה כי עמד בחובתו לספק את שירותי השינוע.
החברות ערערו לעליון. לטענתן, שיטת האמבטיה הינה בטיחותית, ואם לדעת הנמל אינה כזו -היה עליו לדאוג לספק להן את השירות בדרך מקובלת אחרת.
לטענת החברות, כרשות ממשלתית, הנמל מחויב לספק להן שירותי שינוע, בהיותם שירותי חובה שלא היה רשאי להפסיקם בשל שיקולים כלכליים.
בתשובתו הסתמך הנמל על פסיקת המחוזי. לטענתו, כגוף ממשלתי עליו לפעול משיקולים עסקיים תוך שמירה על הקופה הציבורית, והיקף הפעילות של החברות אינו מצדיק שיישא בעלויות רכישת המנוף המיוחד.
הוראות הזיכיון גוברות על שיקולים כלכליים
השופטת דפנה ברק ארז קבעה כי משהנמל פועל על פי זיכיון ובתעריפים מפוקחים, הוא מחויב במתן שירותי הטענה ושינוע לכל הזקוקים לכך, ולכן לא היה רשאי לשלוח את החברות לנמל אחר. לדבריה, בצד הכוח שהזיכיון נותן לנמל באה החובה לקיים בדקדקנות את כל הוראות הזיכיון.
אם הנהלת הנמל סבורה ששירות מסוים אינו כלכלי, קבעה השופטת, עליה לפנות לרשות הספנות והנמלים בבקשה להרשות לה להפסיק לתת את השירות או לפנות לרשויות בבקשה להרשות לה להעלות את התעריף. היא אינה רשאית לגבות מהלקוח יותר מהתעריף המאושר.
השופטת קבעה שהנמל אמנם רשאי להחליט על הפסקת השימוש בשיטת עבודה שמצא שהיא מסוכנת, אך עליו לעשות זאת בהליך מסודר שיאפשר היערכות מראש.
בנוסף, קבעה כי ראוי היה ששינוי שיטת השינוע ייעשה באופן מפוקח שיימנע פגיעה באינטרסים של מקבלי השירות, ולו בשל התלות הרבה שלהם בנמל. לפי השופטת, אם נקבע שהשיטה המקובלת היא שיטת המנוף, הנמל חייב לספק לחברות את המנוף, אלא אם תימצא שיטה מקובלת אחרת.
משכך, השופטת קיבלה את הערעור והורתה לנמל לשנע את הגרוטאות של המערערות בשיטת המנוף, מבלי לדרוש מהן תשלומים נוספים. הנמל ישלם לחברות הוצאות משפט של 40 אלף שקל.
לפסק הדין בעניין ארבל פלדות 2004 בע"מ ואח' נ' חברת נמל אשדוד בע"מ
* הכותב הינו עורך דין העוסק במשפט מסחרי ודיני חוזים.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.