השופט קבע כי הטכנאי שנפל כשתיקן מזגן בבית ספר בצפון אמנם נושא ב-50% מהאשמה, אך גם משרד החינוך והמועצה המקומית התרשלו כשאיפשרו לו לעבוד בצורה מסוכנת.
בית משפט השלום בבית שאן קיבל חלקית את תביעתו של טכנאי מזגנים עצמאי, שנפל מסולם ונפצע במהלך בדיקת מזגן בבית ספר בצפון הארץ. השופט אדהם ספדי קבע כי משרד החינוך והמועצה המקומית טורעאן, שבשטחה נמצא בית הספר, נושאות באחריות, לצד התובע, שבחר בשיטת עבודה בעייתית.
התאונה התרחשה לפני כשבע שנים כאשר התובע נפל מסולם בגובה 5 מטרים שעליו עמד בזמן שביצע בדיקה למזגן לבקשת פקיד במועצה. לדברי התובע, הנפילה התרחשה לאחר שהסולם התנדנד כתוצאה מתנועה שעשה כשהחזיק בחוט מסוים. הוא פונה לבית החולים האנגלי בנצרת, שם אובחן אצלו שבר חמור בשורש כף היד.
בעקבות זאת הוא הגיש תביעה נגד שלושה גורמים: משרד החינוך, המועצה המקומית וחברת הביטוח שלה (הראל).
לטובת התובע העיד גם אחיו שעובד כאב בית באותו בית ספר, ותמך בגרסתו.
הנתבעים ניסו לקעקע את גרסת התובע, אולם השופט ספדי התרשם כי עדויות התובע ואחיו היו עקביות ומהימנות, בעוד שמשרד החינוך או המועצה לא הביאו מטעמם עדות סותרת.
מכאן עבר הדיון להיבט המשפטי של המחלוקת. בהקשר זה המועצה המקומית טענה בין היתר כי לאור מעמדו של התובע כבעל מקצוע עצמאי, הרי שהאחריות לעבוד בצורה בטוחה מוטלת עליו בלבד, ואילו היא לא אמורה "לעשות עבורו את העבודה".
אלא שהשופט סבר כי טיעון זה לא יכול לפטור כליל את הנתבעים מאחריות. "אכן מעמדו של התובע כבעל מקצוע עצמאי מטיל עליו חובות זהירות מוגברות. עם זאת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להעניק לנתבעות בהיותן המזמינות פטור אוטומטי ומוחלט מאחריות," ציין.
שיטה מסוכנת
בהמשך פסק דינו, השופט ספדי סבר כי נפילת התובע מהסולם, כששתי ידיו עסוקות בטיפול במזגן, היא דבר שהנתבעות היו צריכות לצפות מראש ולנקוט באמצעי זהירות סבירים.
לפי השופט, רשלנות הנתבעים – הן משרד החינוך והן המועצה – מתבטאת בכך שאפשרו לתובע לעבוד בשיטה בה עבד, כשחלק מהסולם שימש כמשטח עבודה. השופט הבהיר כי בתי המשפט קבעו בעבר כי שיטה זו מסוכנת ורשלנית.
השופט הוסיף כי במקרים מעין אלה המחזיק ובעל השליטה במקום חייב לברר מה הסכנות האורבות ואילו אמצעי הגנה ננקטו, ואינו יכול להיות אדיש לעניין.
בסיכומה של סוגיה זו, השופט קבע כי "הנתבעות לא נקטו אמצעי זהירות שיגנו על התובע ובכך התרשלו והפרו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהן," והחליט להטיל עליהן את האחריות שווה בשווה.
עם זאת, השופט החליט לייחס לתובע "אשם תורם משמעותי" של 50% מן האחריות לתאונה, מאחר שמדובר בבעל מקצוע עצמאי שבחר את שיטת העבודה לפי שיקול דעתו, ולא קיבל הוראות מאף אחד.
חלקו האחרון של פסק הדין הוקדש לניתוח שיעורי הנכויות והנזקים שנגרמו לתובע בעקבות המקרה, ובהם הפסדי שכר לעבר, וכן הפסדי פנסיה וכאב וסבל.
משיעור הנזקים נוכה חצי מהסכום בגין אשמת התובע, וכן תקבולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי (שהכיר במקרה כתאונת עבודה) בסך של כ-50,000 שקל.
בהתאם לכך הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצוי של 163,070 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 44,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ז'קלין דייני
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין