הנהג, בן 39, חבר לנהג אחר, וביחד השניים גנבו ברזל בשווי עשרות אלפי שקלים ומכרו אותו. תחילה, הוטל על הנאשם, שהודה במיוחס לו, עונש מאסר על תנאי בלבד, אך ביהמ"ש קיבל את ערעור המדינה וגזר עליו שישה חודשי מאסר, אותם ירצה בעבודות שירות.
בכתב האישום שהוגש נגד הנהג נטען כי בשנת 2012, בשעה ששימש כנהג משאית בחברת "מובילי דרור", ניתנה לו גישה למפעלי חברת "ישקר". הנאשם ונהג נוסף ניצלו את גישתם למקום כדי לגנוב אבקות ופסולת ברזל יקרה שיועדו למשלוח לחו"ל תמורת סכום המוערך בכ-70 אלף דולר.
הסתבכתם עם החוק?
פנו ל-עו"ד פלילי
לדברי המדינה, השניים זייפו מסמכים כדי ליצור מצג שווא לפיו מסרו את הסחורה לגורם האחראי, כשבפועל מכרו אותה לגורם בלתי ידוע תמורת 40,000 שקל.
כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של גניבה, זיוף וקשירת קשר לביצוע פשע. הנאשם הודה במעשיו אך טען כי חברו לעבירה היה הגורם הדומיננטי בכל הקשור לביצוע העבירות. עוד ביקש להתחשב בהיותו אב לשלוש בנות, שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק.
בית משפט השלום בחיפה הרשיע את הנאשם והעריך את הנזק הכספי שנגרם לחברה ב-40,000 שקל. באשר לעונש, כדי שלא לפגוע בשיקום של הנאשם החליט בית המשפט לגזור עליו 8 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 10,000 שקל ל"ישקר" וריצוי 220 שעות לתועלת הציבור.
המדינה, שסברה כי בית המשפט הקל עם הנאשם באופן חריג, ערערה על עונשו לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתה, הנאשם תכנן וביצע את העבירות במשך תקופה של למעלה מחודשיים וחצי, תוך הפרת האמון של ממוניו. כמו כן, ציינה כי בית המשפט טעה בהערכת הנזק כספי שנגרם לחברה, אותו העמיד רק על 40 אלף שקל, שכן הנזק הכספי שנגרם לחברה עומד על למעלה מ-250 אלף שקל.
לפיכך, ביקשה המדינה להחמיר בעונשו של הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל.
המשיב טען כי לא נפלה כל טעות בגזר הדין, וציין כי יש לזכור שחלקו קטן יותר משמעותית מחברו, שיזם את העבירות, ולכן אין הצדקה להטיל עליו פיצוי גבוה יותר.
תחכום ושיטתיות
השופטת בטינה טאובר קיבלה את עמדת המדינה, וציינה כי מעשיו של הנאשם מלמדים על תחכום ושיטתיות בביצוע העבירות. השופטת גם הסכימה שבית המשפט הקודם טעה בהערכת הנזק הכספי לחברה, מה גם שהנאשם הודה בעצמו ששווי הציוד שגנב עומד על 70,000 דולר.
לדבריה, מדובר בעבירות חמורות, שעונשן המרבי נע בין שלוש לשבע שנות מאסר, וכי בנסיבות המקרה, העונש שהוטל על המשיב אינו משקף את מדיניות הענישה הנהוגה.
אב בית הדין השופט רון שפירא והשופט אברהם אליקים הסכימו עם עמדת השופטת טאובר, לפיה נפלה טעות מהותית בגזר הדין, ודחו את טענת המשיב, לפיה יש לחלק את הנזק בינו לבין שותפו לעבירה, תוך שקבעו ששניהם נושאים באחריות שווה למעשיהם.
לפיכך, הוחלט להחמיר בעונשו של המשיב ולהטיל עליו 6 חודשי מאסר שירצה בעבודות שירות, בנוסף לצו שירות לטובת הציבור בהיקף של 220 שעות.
מכיוון שהמדינה לא טענה להגדלת הפיצוי לטובת החברה, השופטים לא פסקו פיצוי כספי נוסף.
- ב"כ המערערת: לא צויין בפסק הדין.
- ב"כ המשיבה: עו"ד ציון שמעון
* עו"ד יוני נוסבאום עוסק בתחום הפלילי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין