שוטר שנפצע עבר לתפקיד משרדי והשמין – עילה להפחתת אחוזי הנכות?

עקב חבלה בברך השוטר הועבר מתפקיד לחימה ועלה במשקל. קצין התגמולים ביקש לייחס 20% מהפגיעה להשמנה אך ועדת ערעורים קבעה כי יש לייחס את כל הנכות לשירות המשטרתי

ועדת ערעורים קיבלה ערעור שהגיש שוטר על החלטת קצין התגמולים שקבעה כי רק 80% מנכותו קשורים לשירות. השוטר נפגע בברכו וקצין התגמולים טען כי משקל עודף תרם לנכות. הוועדה קבעה כי טענת השוטר שהפגיעה גרמה לשינויים בתפקידו ולירידה בפעילות, וכי זה הגורם להשמנה, לא נסתרה.

השוטר ערער על החלטת קצין התגמולים מדצמבר 2020 בה נקבע כי מצב ברך שמאל מהחבלות שהתרחשו בשנים 1986,1987 ו-2005 החמירו בתקופת השירות ועקב השירות. עוד נקבע בהחלטה כי ההחמרה שיש לייחס לשירות היא בשיעור של 80% מדרגת הנכות הכוללת.

בערעור השוטר ביקש שנכותו תוכר ככזו שנגרמה כולה עקב השירות.

קצין התגמולים הסתמך על חוות דעת מומחה אורתופדי מטעמו. המומחה הסכים שהשוטר נפגע בתקופת השירות אך ציין כי השוטר סובל מהשמנת יתר וכאבים בשתי הברכיים עם התפתחות ״שינויים ניווניים״. המומחה סבר שקיים קשר חלקי בין הפגיעה בברך שמאל לבין החבלות וייחס 20% מהנכות להשמנת היתר.

השוטר טוען שלאחר שתי החבלות הראשונות סבל כאבים ומגבלת תנועה בברך, ועקב כך עבר מתפקיד לחימה לתפקיד משרדי, הוגבל במאמצים פיזיים וזו הסיבה לעלייה של 10-15 ק״ג במשקלו.

הוא הפנה למסמך מ- 1990 לפיו נמנע  מלצאת לקורס קצינים בשנת 1990 כתוצאה ממצב הברך.

השוטר צירף לערעורו חוו"ד של מומחה לכירורגיה של הברכיים ורפואת ספורט שטען כי יש לייחס את כל הליקוי בברך לשלוש החבלות.המומחה ציין כי עודף המשקל נגרם כתוצאה משתי החבלות הראשונות ולכן אין להביאו בחשבון כגורם בפני עצמו.

קצין התגמולים השיב כי אף אם השוטר עבר מתפקיד לחימה לתפקיד משרדי בעקבות הפגיעה, הוא עדיין היה מסוגל לפעילות גופנית. כראיה הציג קצין התגמולים מסמך רפואי בודד המעיד כי השוטר עבר בתקופה זו תאונת אופניים.

טענה סתמית ושרירותית

ועדת ערעורים שבבית הדין המנהלי בעפולה, בראשות השופט בדימוס יובל שדמי, קיבלה את הערעור.

הוועדה ציינה כי קיים תיעוד רפואי של דיאטנית משטרתית מסוף 1999, שם נאמר שבשנתיים האחרונות יש עליה עקבית במשקלו של השוטר "עקב פציעה והפסקת פעילות גופנית".

הוועדה הוסיפה כי ראייה יחידה על תאונת אופניים אחת אינה מעידה בהכרח על פעילות גופנית ממשית בתחום זה.

עוד קבעה הוועדה כי טענת קצין התגמולים לפיה עודף המשקל תרם גם הוא לליקוי היא סתמית ושרירותית ולא עלתה מפורשות בחוות הדעת הראשונה מטעמו.

״על קצין התגמולים להראות ולשכנע על פי מאזן ההסתברויות, שעודף המשקל אינו נובע כשלעצמו ממגבלת התנועה של השוטר עקב החבלות הראשונות״ כתבה הוועדה וציינה כי הוא לא עמד בנטל.

הוועדה הבהירה כי מכיוון שהוכחה טענת השוטר שעלייתו במשקל נבעה ממצבו הרפואי כתוצאה מהחבלות שנגרמו עקב השרות, עודף המשקל משתלב ב"שרשרת הסיבתית" הנובעת כולה מהחבלות עקב השרות, ואין לראות בעודף המשקל גורם נפרד המפחית מ"אחריות" השרות וקצין התגמולים לפגימה.

עוד הדגישה הוועדה את הרציונל של החוק, הנועד לכך שקצין התגמולים יתגמל שוטר הסובל נכות עקב שירותו.

בנסיבות אלה קבעה הוועדה כי הפגיעה בברך שמאל נבעה כולה מהשירות.

קצין התגמולים חויב בהוצאות בסך 5,000 שקל והחזר שכ״ט המומחה מטעם השוטר.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין