פלוני נ׳ קצין התגמולים

הערעור הינו על החלטת המשיב מיום 17.12.2020 בה נאמר:

"... מצב ברך שמאל (ההדגשות שלנו) מהחבלות מיום 5.5.1986, 4.10.1987 ו-3.5.2005 (להלן: החבלות), החמירו בתקופת שירותך ועקב שירותך המשטרתי. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של 80% מדרגת הנכות הכוללת".

המערער מבקש שנכותו תוכר ככזו שנגרמה כולה עקב השרות.

הצדדים ביקשו מאתנו ליתן פס"ד על סמך טענותיהם והראיות שהוגשו לתיק, בלא שהועדה תשמע הוכחות.

החלטת המשיב האמורה לעיל נסמכת על חוות דעת של מומחה אורתופדי מטעמו, ד"ר אלפרסון.

מומחה זה מסכים שהמערער נפגע בתקופת השירות בתאריכים האמורים לעיל.

המומחה מציין כי על פי התיק הרפואי של המערער, הוא סובל מהשמנת יתר וכאבים בשתי הברכיים עם התפתחות "שינויים ניווניים".

המומחה סבור שקיים קשר חלקי בין הפגימה בברך שמאל לבין החבלות הנ"ל, בשיעור 80% מהפגימה הכוללת.

המומחה מייחס 20% מהגורם לפגימה, להשמנת היתר של המערער,

המחלוקת בין הצדדים הינה איפוא באשר להחלטת המשיב, לייחס 20% מהפגימה בברך לגורם של עודף משקל של המערער ולראות גורם זה כגורם שאינו קשור לשירות (ראה בהמשך טענת סמכות של המשיב באשר להכרעה על השפעת עודף המשקל).

קודם להחלטת המשיב נשוא הערעור, התקיים בין הצדדים הליך משפטי קודם בו ערער המערער על החלטה קודמת של המשיב (ההחלטה הראשונה).

כמו ההחלטה השנייה, כך גם ההחלטה הראשונה של המשיב התבססה על חוות דעתו של ד"ר אלפרסון.

המערער מפנה לחווה"ד של ד"ר אלפרסון מיום 30.5.2015, בטרם הביא המומחה בחשבון את שלוש החבלות יחדיו כגורמות לנכות עקב השירות (אז הניח המומחה שלא הוכח שהחבלה השנייה הייתה בקשר לשרות).

אז ייחס ד"ר אלפרסון קשר סיבתי של שליש בלבד בין נכותו של המערער לפגיעתו עקב השרות, וייחס את שאר הקשר הסיבתי לחבלה השנייה ולשינויים ניווניים.