חרף חוות דעת ברורה שלפיה המחלה התפתחה עקב חשיפה מתמשכת לחומרים מסרטנים, ביטוח לאומי התעקש כי לא ניתן לשלול שהמחלה נגרמה מעישון
רתך שעבד שנים ארוכות בסביבת חומרים מסרטנים ולקה בסרטן ריאות הוכר כנפגע עבודה. ביטוח לאומי ניסה להיבנות מהעובדה שלרתך רקע ממושך של עישון ומזה שלא ניתן לדעת איזה בדיוק מהחומרים אליהם נחשף גרם למחלה, אך נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב הדס יהלום הגיעה למסקנה שהקשר לעבודתו של התובע הוכח.
התובע, היום כבן 76, עבד במשך כ-33 שנים כרתך בחברה שעוסקת בהקמת תשתיות צנרת בתחום האנרגיה. במסגרת עבודתו הוא שהה באתרים בהם בוצעו עבודות חפירה, ריתוך, צביעה והשחזה, והוא גם ביצע עבודות אלה בעצמו במשך 4-3 שעות ביום בממוצע.
במסגרת זו הוא נחשף לאבק, עשן ושאריות מתכת, וכן לגזים הנפלטים מגנרטורים. לאחר שהתגלה כי הוא חולה בסרטן ריאות מסוג אדנוקרצינומה בשלב מתקדם, הוא הגיש תביעה להכיר במחלה כפגיעה בעבודה שנגרמה על רקע חשיפתו הממושכת לחומרים מסרטנים.
אלא שמלבד אותם חומרים אליהם התובע נחשף בעבודה, הוא גם נהג לעשן. ביטוח לאומי נתלה בעובדה זו וטען כי ייתכן שהעישון הוא הגורם למחלה, ולאו דווקא תנאי העבודה של התובע. המוסד הדגיש כי התובע נחשף לחומרים רק בזמן העבודה, ואילו את הסיגריות הוא צרך במשך כל שעות היום ובמהלך כל השבוע.
בנסיבות אלה בית הדין מינה מומחה יועץ רפואי. המומחה ציין כי התובע נחשף בין היתר לזפת פחם, ברזל וניקל, תרכובות קדמיום, רדון, אדי ריתוך ואלומיניום. הוא הסביר כי הן העישון הממושך והן החשיפה התעסוקתית יכולים לגרום להתפתחות של גידול ריאתי ממאיר וקיים קושי רב לקבוע מי מביניהם תרם יותר להתפתחות המחלה.
עם זאת קבע המומחה שקיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודת התובע לבין מחלתו, ושלעבודה הייתה השפעה משמעותית על המחלה ביחס לגורמים האחרים.
המומחה הבהיר כי ייתכן מאוד שאילו התובע היה רק מעשן או רק נחשף לחומרים מסרטנים בעבודה, הוא לא היה מפתח את המחלה. לשיטתו שני הגורמים שזורים זה בזה, כך שניתן לקבוע בסבירות גבוהה שקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.
במענה לטענת ביטוח לאומי שהתובע נחשף יותר זמן לסיגריות מאשר לחומרים בעבודה, ציין המומחה כי השפעת הגורם המסרטן ועוצמתו תלויים בסוג הגורם ובנתונים גנטיים של הנפגע, ולאו דווקא במשך החשיפה.
למרות זאת, ביטוח לאומי נותר בעמדתו שאין לקבל את חוות הדעת שכן לא ניתן לקבוע מהי השפעת החשיפה התעסוקתית על הופעת הגידול. עוד טען המוסד כי המומחה לא יודע אילו מהחומרים שאליהם נחשף התובע השפיעו על התפתחות המחלה.
החמרת מצב מספיקה
אולם הנשיאה הדס יהלום דחתה את טענות המוסד והכירה בתובע כנפגע עבודה. היא ציינה כי המומחה סתר אותן כשהסביר שמכיוון שניתן להכיר בקשר סיבתי גם על רקע של החמרת מצב, הרי שבמקרה זה שבו הייתה השפעה גם לעישון וגם לתנאי העבודה, ברור שלתנאי העבודה הייתה השפעה משמעותית ולו מבחינת החמרת מצב.
ביחס לטענה שהמומחה לא יודע אילו מהחומרים גרמו למחלה, השופטת קבעה כי די בכך שהוא פירט במפורש את סוגי החומרים שיש בהם פוטנציאל מסרטן ושהתובע היה עלול להיחשף אליהם.
השופטת סיכמה כי בניגוד לטענת המוסד שתשובות המומחה אינן וודאיות, עיון בחוות דעתו מלמד שהיא דווקא חד משמעית ולא נמצא כל נימוק שמצדיק לסטות ממנה. מה גם שהביטוח הלאומי לא ביקש למנות מומחה אחר או נוסף.
- ב"כ התובע: עו"ד דנית מזור
- ב"כ הנתבע: עו"ד הילה דמרי
עו"ד רונית כהן
עוסק/ת ב-
ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין