לפסק הדין בעניין בצלאל נ' רשות שדות התעופה
האקדמיה לאמנות בצלאל ורשות שדות התעופה חתמו ביניהם על חוזה יעוץ אמנותי, לבקשת הרשות. כשנתיים לאחר החתימה החוזה הודיעה רשות שדות התעופה כי אין לה צורך ביעוץ שכזה וביטלה את החוזה באופן חד צדדי. השופט פסק, שעליה לשלם לבצלאל את הסכום הנקוב בחוזה- במלואו.
בשנת 2006 החליטה האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל שבירושלים, לערוך תערוכה חגיגית של בוגריה, לרגל חגיגות מאה שנים להיווסדה. לאחר מגעים עם מספר גופים, פנתה בצלאל להנהלת רשות שדות התעופה והתעניינה באפשרות לקיים את התערוכה בטרמינל 1 של נתב"ג, שבאותה עת לא היה בשימוש. בנתב"ג דרשו 800 אלף שקל עבור הצגת תערוכה במקום למשך כ-3.5 חודשים, ואולם בבצלאל הבהירו שהסכום שיוכלו להקצות לעניין אינו יכול לעלות על 300 אלף שקל.
בשל כך הציע מנכ"ל נתב"ג דאז, משה שריג, שבמקביל לחוזה התערוכה, ייחתם בין הצדדים גם חוזה יעוץ, במסגרתו תעניק בצלאל לרשות שירותי ייעוץ בתחום האמנות במשך 5 שנים, בסכום כולל של 480 אלף שקל. בבצלאל נענו להצעתו, על יסוד הבנתם שחוזה הייעוץ אינו פיקטיבי ונובע מצורך אמתי בקבלת ייעוץ אמנותי. יצוין, כי לכל אורך המגעים לכריתת ההסכמים, ברור היה לצדדים כי ההתקשרות בעניין התערוכה מותנית בהתקשרות מקבילה למתן שירותי ייעוץ.
בהתאם לחוזה הייעוץ, החלה בצלאל לספק לרשות שירותי ייעוץ בתחומי האמנות. אלא שכעבור חצי שנה, חדלה רשות שדות התעופה מלתקשר עם נציגי האקדמיה ופסקה מלהעביר לה את הסכומים המגיעים לה.
כ-3 שנים לאחר החתימה על חוזה הייעוץ, נשלח מכתב מהרשות לבצלאל, לפיו אינה זקוקה לשירותי הייעוץ ועל כן היא מסיימת את החוזה באופן חד צדדי. לטענת בצלאל, צעד זה עומד בניגוד מוחלט לאמור בחוזה, לפיו צד אינו רשאי לסיים את ההתקשרות ללא הסכמת הצד השני.
חוזה פיקטיבי?
בעקבות זאת עתרה בצלאל לבית משפט השלום בתל אביב בדרישה לקבל את הסכומים המגיעים לה מתוקף החוזה. לטענתה, התנהלות הרשות לוקה בחוסר תום לב. מדובר בהפרת חוזה, בהפרת הבטחה שלטונית, יצירת מצג שווא ועוד. בצלאל הדגישה את הייעוץ האמנותי הרציני שהעניקה לרשות, שהושקעו בו זמן ומשאבים רבים.
רשות שדות התעופה טענה מנגד, שחוזה הייעוץ נועד לשמש צינור פיקטיבי לתובעת כדי לשלשל לכיסה בחזרה, בדרך של עסקה סיבובית, חלק נכבד מהתמורה עבור התערוכה. לדברי הרשות, גם אם מי מנציגיה התחייב שחוזה התערוכה ימומן באמצעות חוזה הייעוץ, הרי שהתחייבות זו נעשתה שלא כדין או שלא בסמכות ואין לה תוקף.
חובת ההגינות
לדעת השופט מיכאל תמיר, הרשות לא הייתה רשאית להשתחרר מהחוזה מול בצלאל. השופט קבע, שמהראיות שהוצגו בפניו, לרבות העדויות מטעם הרשות, עולה בבירור כי חוזה הייעוץ לא היה פיקטיבי ומי שחתם עליו עשה זאת מתוך צורך אמיתי של שדה התעופה בייעוץ.
בנסיבות אלה, ביטול חוזה הייעוץ חד צדדית, בניגוד למוסכם, ללא תשלום פיצוי הולם לבצלאל, אשר הסתמכה עליו, אינו עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת על רשות שדות התעופה.
לפיכך, קבע השופט, כי הרשות תפצה את בצלאל במלוא התמורה שהתחייבה לשלם לה לפי חוזה הייעוץ - 480 אלף שקל, בניכוי הסכום ששולם עבור מחצית השנה הראשונה של הייעוץ. זאת, בתוספת 47 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
זה ישראבלוף?
לדעת עו"ד רויטל זהר ירון, העוסקת בדיני חוזים, פסק הדין מזכיר את מערכון שלישיית הגשש החיוור ״ישראבלוף״, בו מנסים מנהלי בנק לשכנע את השליח להתקבל בשכר נמוך לעבודה, ולהצהיר על הוצאות נלוות בכדי להגדיל את המשכורת. נדמה כאילו רשות שדות התעופה עומדת ושואלת: "אתה הבנת את זה ברוך?״
בית המשפט סירב לקחת חלק במערכון והסביר בצורה מפורשת: הסכם שנחתם בין צדדים - חזקה עליו שיקוים על פי רצון הצדדים שחתמו עליו. חתמתם? תשלמו את שהתחייבתם.
לפסק הדין בעניין בצלאל נ' רשות שדות התעופה
למדור: חוזים
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.