בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים נ' רשות שדות התעופה

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך 481,237 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת.

התובעת היא עמותה רשומה המפעילה מוסד מוכר להשכלה גבוהה בתחומי האמנות והעיצוב. הנתבעת היא רשות האמונה על תפעולם של שדות התעופה האזרחיים בישראל.

להלן עיקרי טענות התובעת בכתב התביעה:

בשנת 2006 החליטה התובעת לערוך תערוכת עבודות חגיגית של בוגריה לרגל חגיגות מאה שנים להיווסדה, וחיפשה מקום שיתאים להצגת התערוכה. לאחר מגעים עם מספר גופים, פנתה התובעת לנתבעת והתעניינה באפשרות לקיים את התערוכה בטרמינל 1 של נמל התעופה בן גוריון, שבאותה עת לא היה בשימוש כבית נתיבות. עם התגבשות המגעים בין הצדדים הציעה הנתבעת לתובעת לעשות שימוש במקום למשך כשלושה וחצי חודשים תמורת סך של 800,000 ₪. ואולם, התובעת הבהירה לכל אורך המגעים בין הצדדים כי בהיותה גוף נתמך ומוסד ללא כוונת רווח, התקציב שתוכל להקצות לצורך ההתקשרות אינו יכול לעלות על 300,000 ₪.

בשל רצון הצדדים בהתקשרות ותקציבה המוגבל של התובעת, הציעה הנתבעת לרכוש מהתובעת שירות שטענה כי נזקקה לו בתחום שבו מתמחה התובעת – ייעוץ בתחום האמנות, כך שבד בבד עם חתימת החוזה לשימוש בטרמינל 1 לצורך קיום התערוכה, ייחתם חוזה נוסף בין הצדדים למתן שירותי ייעוץ אומנותי. בהתאם להצעת התובעת, סכום ההתקשרות למתן שירותי ייעוץ יעמוד על סך של 96,000 ₪ לשנה (8,000 ₪ לחודש) במשך חמש שנים, באופן שסך הכול תשלם הנתבעת לתובעת סכום כולל של 480,000 ₪, ובסופו של דבר העלות הכוללת של ההתקשרות לשימוש בטרמינל 1 לצורך התערוכה תעלה לתובעת 320,000 ₪. לכל אורך המגעים לכריתת ההסכמים היה ברור לצדדים כי ההתקשרות בעניין השימוש בטרמינל 1 מותנית בהתקשרות מקבילה למתן שירותי ייעוץ.

לאור האמור, ביום 21.5.06 נחתמו בין התובעת לנתבעת שני חוזים בו זמנית: חוזה לשכירת טרמינל 1 לצורך קיום תערוכת הבוגרים (להלן: "חוזה התערוכה") וחוזה למתן שירותי ייעוץ (להלן: "חוזה הייעוץ").

מיד לאחר החתימה על חוזה הייעוץ, החלה התובעת לספק לנתבעת שירותי ייעוץ בתחומי האמנות באמצעות פרופ' דודו מזח. בהמשך קיימה התובעת את התערוכה ושילמה לנתבעת 800,000 ₪ בהתאם לחוזה התערוכה בין הצדדים.

בהתאם לחוזה הייעוץ, התובעת הוציאה לנתבעת חמש חשבוניות עסקה בגין שירותים שסיפקה לנתבעת בשנים 2006, 2007, 2008, כל אחת על סך של 48,000 ₪. ואולם, הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר על פי חוזה הייעוץ, למעט תשלום ראשון בסך של 48,000 ₪ בגין התקופה שמיום 21.5.06 ועד ליום 15.12.06.

בשלב מסוים החלו נציגי הנתבעת להתחמק מפניותיו של פרופ' מזח לתיאום פגישות לצורך מתן הייעוץ, ובדיעבד נראה כי הנתבעת עשתה זאת כדי לסכל את ההתקשרות בין הצדדים באופן שלא יאפשר לתובעת לספק את השירותים לנתבעת לפי חוזה הייעוץ.

ביום 16.4.08 שלח נשיא התובעת, פרופ' ארנון צוקרמן, מכתב למנהל נתב"ג, מר זאב שריג, שבו הודיע כי הנתבעת אינה מעבירה את התשלומים המגיעים לתובעת מתוקף חוזה הייעוץ, וביקש שהנתבעת תפעל מידית להעברת התשלומים המגיעים לתובעת. מכתב זה נותר ללא מענה מצד הנתבעת שהתעלמה גם מפניותיהם הטלפוניות של נציגי התובעת.

ביום 3.7.08, ללא כל הודעה מוקדמת, שלח מר שמשון כץ, מנהל חטיבת שירות לנוסע ותפקידים מיוחדים של הנתבעת מכתב לפרופ' מזח שלפיו הנתבעת אינה מנצלת את שירותי הייעוץ האומנותי, ולאור זאת אין הצדקה לדידה של הנתבעת להמשך ההתקשרות בין הצדדים, והנתבעת החליטה על סיום החוזה החל מיום 15.7.08. הודעה חד צדדית זו מטעם הנתבעת נעשתה בניגוד מוחלט לאמור בחוזה הייעוץ, שלפיו תקופת ההתקשרות בין הצדדים היא לחמש שנים, דהיינו עד ליום 14.5.11, ואף צד אינו רשאי לסיים את ההתקשרות ללא הסכמת הצד השני.

בעקבות זאת, ביום 8.7.08 שלחה סמנכ"ל כספים ומנהל אצל התובעת, הגב' כנרת בן עמרם מכתב לנתבעת שלפיו ההודעה החד צדדית על סיום ההתקשות אינה מקובלת על התובעת ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוזה. כמו כן התבקשה הנתבעת במכתב הנ"ל לשלם לאלתר את חובה לתובעת שעמד באותה עת על סך של 144,000 ₪. בתגובה נשלח לתובעת מכתבו של מר כץ מיום 29.7.08 ובו טעם חדש ושונה לסיום ההתקשרות בין הצדדים שלפיו חוזה הייעוץ "נוגד את תקנת הציבור, בהיותו חלק מהסדר שנערך בעקבות תערוכה שבצלאל קיימה במתחם נתב"ג", ועל כן הנתבעת רואה את חוזה הייעוץ שנחתם כמבוטל. במכתבה הנוסף של סמנכ"ל כספים ומנהל אצל התובעת מיום 5.8.08 דחתה התובעת את הטעם החדש לביטול חוזה הייעוץ ודרשה שהנתבעת תקיים את התחייבויותיה לפי החוזה.

לטענת התובעת, התנהלות הנתבעת במגעיה מול התובעת לוקה בחוסר תום לב בקיום חוזה, בהפרת חוזה, בהפרת הבטחה שלטונית, ביצירת מצג שווא העולה כדי תרמית ובפגיעה בהסתמכות התובעת אשר לא הייתה מתקשרת בחוזה התערוכה אלמלא נחתם במקביל חוזה הייעוץ. לפיכך נטען כי הנתבעת מושתקת ומנועה מלטעון שחוזה הייעוץ בין הצדדים מבוטל ומלטעון להעדר הסכם מחייב בין הצדדים בהיותו נוגד את תקנת הציבור.

התובעת מבקשת מבית המשפט להצהיר כי ביטול חוזה הייעוץ נעשה שלא כדין, ולכן על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא הסכום שהתחייבה לשלם לפי חוזה הייעוץ, בניכוי הסכום ששולם בפועל, ולהשיב לתובעת את כל הסכומים ששילמה התובעת לנתבעת בעודף על הסכום האמיתי שהוסכם בין הצדדים שישולם בהתחשב במכלול ההתקשרויות. התובעת דורשת, אם כן, פיצויי קיום ולחלופין פיצויי הסתמכות בגובה סך ההוצאות העודפות על הסכום שעליו הסכימו הצדדים.

להלן עיקרי טענות הנתבעת בכתב ההגנה:

חוזה הייעוץ נכרת שלא כדין, לנתבעת לא היה כל צורך בו והוא אף כלל סעיפים שהנתבעת איננה נוהגת להכניסם בהסכמים מסוג זה.

חוזה הייעוץ אושר בדרך פסולה, שלא בדרך של מכרז, שלא על פי הדין ושלא כמקובל בטענה כי ההתקשרות פטורה ממכרז בהיותה של התובעת "ספק יחיד", אף שלכל הדעות התובעת איננה הגורם היחיד המסוגל לתת ייעוץ אומנותי. כמו כן נקבע בחוזה כי סיום ההתקשרות לפני המועד שנקבע לכך לא תיעשה לפי שיקול דעתה של הנתבעת כמקובל בחוזים מעין אלה, אלא בהסכמה הדדית בלבד. עוד הוסכם בחוזה, וגם זאת בניגוד למקובל בחוזים דומים עם הנתבעת, כי התשלום בגין הייעוץ ייעשה על בסיס תשלומים גלובאליים חודשיים ללא דיווח ולא צוין במפורש כי העלות תשולם רק בגין ייעוץ בפועל ורק אם הנתבעת תזדקק לייעוץ כזה. ואולם למעשה, לא הייתה הסכמה לתשלום ללא כל קשר לעבודה שתתבצע, כפי שאפשר ללמוד מסעיף 11(א) לחוזה הייעוץ שלפיו התמורה תשולם "על פי המשימות שבוצעו". נוסף על כך, תקופת החוזה נקבעה לחמש שנים, על אף שהאישור הראשוני שנתן המנכ"ל היה לתקופה של שנתיים עם אופציה לשנתיים נוספות, וזאת לפי החלטת ועדת מכרזים ללא אישור עקרוני לכך המגובה בסימוכין.

בשנת 2008 החלה הנתבעת להבין שהטעות בחתימה על חוזה הייעוץ הופכת ליותר משמעותית וחמורה, והגיעה למסקנה שהיקף העבודה שבוצעה עבורה ביחס לתשלום המופרז בגין כך אינו לטובת האינטרס הציבורי. בשל הדרך שבה נעשה חוזה הייעוץ ותוכנו ביצע מבקר הפנים של הרשות חקירה יסודית בעניין, ובסיומה הורה לרשות לפעול לסיום החוזה או לחלופין להעמדת התשלומים בו על פי הצורך והעבודה הנדרשת בפועל בלבד.