בעלת הבית מיהרה לבטל את החוזה עוד לפני תחילת תקופת השכירות. נקבע כי באותו זמן לא הייתה עילה לפינוי, אבל התנהלות הדיירים בחודשים שלאחר הגשת התביעה הצדיקה את סיום ההתקשרות

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל תביעה לפינוי מושכר בשל הפרה מתמשכת של התחייבות לשמור על השקט ועל יחסי שכנות טובה. השופטת נעם חת מקוב קבעה כי אף שבמועד משלוח הודעת הביטול לא הייתה הצדקה לביטול ההסכם, המטרדים נמשכו גם בחודשים שלאחר הגשת התביעה. עם זאת, לנוכח התנהלות בעלת הבית שלא בתום לב, נדחה הפינוי לסוף ינואר 2027, ולא נפסקו הוצאות.

הסכם השכירות נחתם במרץ 2026, לתקופה שמתחילה במאי באותה שנה ומסתיימת בסוף אפריל 2027. השוכרים קיבלו מפתח כבר בחודש מרץ לצורך שיפוץ הבית. לטענת בעלת הבית, הם ניצלו זאת כדי לעבור להתגורר בו מוקדם מהמוסכם, באופן שמהווה פלישה והסגת גבול.

כבר ב-20 באפריל, עוד לפני תחילת תקופת השכירות, שלחה בעלת הבית הודעת ביטול בשל הפרה יסודית. כחודש לאחר מכן הגישה את תביעת הפינוי. לצד הטענה לכניסה מוקדמת לבית, היא טענה לאי-המצאת בטוחות, למסירת שיק עם תאריך שגוי, להפרת "חוק המזומן" ולמטרדים קשים לשכנים.

השוכרים הכחישו את הטענות וטענו שהסיבה האמיתית לדרישת הפינוי היא היותם ערבים ודרישת השכנים מבעלת הבית לפנותם. בדיון הראשון ביקשו הצדדים לנסות להסכים על מועד פינוי, בכפוף למציאת בית חלופי. משלא נמצא בית כזה, התביעה התבררה לגופה.

התביעה הפכה להתראה

השופטת דחתה את מרבית עילות הפינוי. היא קבעה כי המגורים המוקדמים, ככל שהיו, עשויים לכל היותר להקים עילה לתביעה כספית לאחר שההסכם נכנס לתוקף. גם היעדר שיק הביטחון לא הצדיק פינוי: השוכרים הבהירו שהיו מוסרים אותו אילו נדרשו לכך לפני התביעה. התאריך השגוי בשיק היה תקלה שניתנת לתיקון, והטענה בנוגע לקבלת ארבעה חודשי שכירות במזומן לא ביססה אף היא עילת פינוי.

במרכז ההכרעה נותר סעיף בחוזה שלפיו: "השוכר מתחייב לשמור על ניקיון הדירה וסביבותיה, על השקט ועל יחסי שכנות טובה עם השכנים בבית". ההסכם לא הגדיר הפרה של הסעיף כהפרה יסודית שמאפשרת פינוי. השופטת הבהירה כי היה על בעלת הבית להתריע ולאפשר לשוכרים לתקן את התנהלותם, במקום לדרוש ביטול בתוך 36 שעות.

אלא שעד לבירור התביעה חלפו כמה חודשים. השופטת ראתה בהגשתה התראה, ובזמן שחלף אחריה הזדמנות לתיקון ההפרה. שני שכנים שבתיהם גובלים בבית העידו על צעקות, רעש ומטרדים מתמשכים. אחת מהם תיארה ניסיון לפנות לשוכרת כדי למנוע השלכת פסולת לגינתה וצעקות מצד הילדים, אך לדבריה דבר לא השתנה.

השופטת התרשמה כי שלוות השכנים אכן מופרת. היא דחתה את הטענה שמדובר רק בהתנהגות הילדים, וקבעה שגם האחריות להתנהלותם מוטלת בסופו של דבר על השוכרים. ההפרה המתמשכת, שלא תוקנה לאורך חודשים, הצדיקה את הפינוי.

באשר לטענת האפליה, השופטת לא קבעה ממצא לגבי המניעים לדרישת הפינוי. בין היתר, המתווך העיד שבעלת הבית ידעה את מוצא השוכרים כשהשכירה להם את הנכס. עם זאת, נקבע כי הודעת הביטול נשלחה ללא הצדקה והתביעה הוגשה בחיפזון, באופן שאינו תם לב. לפיכך נקבע שהבית יפונה עד 31 בינואר 2027. עד אז על השוכרים לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו. לא ניתן צו להוצאות.