קידם פרויקט 24 שנה, קיבל עצור – ותבע 10 מיליון ש'

בעלת הקרקע הפסיקה את ההתקשרות כשהתוכנית הייתה בשלב מתקדם. המחוזי קבע: היזם זכאי לשכר ראוי על שנות עבודתו

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה חלקית תביעת יזם נגד עיזבון בעלת מקרקעין, שלטענתו השקיע בהם כרבע מאה בקידום תכניות בנייה. השופט אבי סתיו קבע כי אף שהמנוחה הייתה רשאית להפסיק את ההתקשרות, אין משמעות הדבר שהתובע נותר ללא תמורה – ולעיזבונה ניתנה האפשרות האם לשלם לו לאלתר כ-2.87 מיליון שקל, או להעניק לו זכויות בקרקע לאחר הבנייה.

לפי פסק הדין, בתחילת שנות התשעים פנתה בעלת הקרקע, עורכת דין במקצועה, לתובע - שבבעלותו משרד לתכנון הנדסי, ייזום וניהול פרויקטים - וביקשה ממנו לקדם תכניות בנייה בקרקע שבבעלותה בעיר הוד השרון. במהלך השנים נבחנו כמה חלופות תכנוניות, נוהלו מגעים עם יזמים, הוכנו תכניות בניין-עיר ובתווך נחתם הסכם שכר טרחה.

היזם טען בתביעתו כי השקיע שנים רבות בקידום הפרויקט, מימן מכיסו אנשי מקצוע וניהל מגעים מול רשויות התכנון, עד שבשנת 2016 – כאשר התוכנית הייתה, לדבריו, "מעבר לפינה" – הופסקה עבודתו לפתע, באמצעות מכתב חד-צדדי מעורך דינה של בעלת הקרקע, אשר לדבריו "היכה אותו בהלם" מבלי שהצליח להבין מה עומד מאחוריו.

לעמדת היזם הפסקת ההתקשרות הפתאומית עמו מהווה הפרת חוזה המזכה אותו בפיצויי קיום בסך 13,900,000, כאשר מטעמי אגרה הוגבלה תביעתו ל-10,000,000 שקל. לשיטתו, אלמלא הופסקה עבודתו היה הפרויקט יוצא אל הפועל, והוא היה מקבל את התמורה שעליה סוכם. לחלופין נדרש "שכר ראוי" עבור עבודת התובע לאורך השנים, בגובה 2,877,500 שקל.

מנגד טען מנהל העיזבון כי בעלת הקרקע הייתה רשאית להודיע על ביטול ההסכם, בין היתר נוכח חוסר אמון ששרר בין הצדדים והונאת היזם את רשויות המס. נטען כי "הפעולות המעטות" שביצע לא הצמיחו תועלת כלכלית למנוחה אלא אדרבה, רק הסבו לה נזק, זאת לאחר שהוליך אותה שולל במשך שנים ארוכות ו"הלעיט אותה בהבטחות סרק" – ומשכך אינו זכאי לתשלום כלשהו.

כסף מיד, או אחוזים מהפרויקט

השופט סתיו דחה את טענתו העיקרית של היזם, כי הוא זכאי בנסיבות העניין לפיצויי קיום מלאים, אשר יעמידו אותו במצב כאילו הגיע הפרויקט אל סיומו. "התערערות האמון בין הלקוח לבין מי שנותן לו שירות, ובמיוחד כאשר מדובר במערכת יחסים המצריכה מטבעה אמון וביטחון הדדי, היא סיבה לגיטימית להפסקת ההתקשרות", נימק.

ואולם לדברי השופט, עצם קביעתו כי הפסקת ההתקשרות על-ידי המנוחה לא הייתה נגועה בחוסר תום לב מצדה, אינה שוללת מהיזם אפשרות לקבל שכר ראוי עבור העבודה שביצע בפועל. מהראיות עלה שהאיש השקיע לאורך השנים עבודה משמעותית בקידום ההליכים התכנוניים, ובין היתר הכין תכניות, שכר אנשי מקצוע ופעל מול גורמי התכנון.

בנסיבות אלה תביעתו הראשית של היזם לחיוב עיזבון בעלת הקרקע ב-10 מיליון שקל נדחתה, ובמקום זאת ניתן סעד הצהרתי שלפיו זכאי האיש ל-14% מחלקה של המנוחה בקרקע, לאחר שהבנייה עליה תבוצע, כשכר בגין עבודתו. לצד זאת ניתנה לעיזבון האפשרות לשלם ליזם לאלתר את הסעד החלופי, כ-2.87 מיליון שקל, כאשר במצב זה לא יוענקו לו זכויות כלשהן בקרקע.

ליורשי המנוחה ניתנו כחודשיים וחצי לעדכן את היזם האם בחרו באופציה הכספית, כאשר נוכח קבלת תביעתו באופן חלקי - חויב העיזבון ב-50 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובתו.

• ב"כ התובע: עו"ד עודד רביבו ועו"ד ישראל מרקוביץ'
• ב"כ הנתבע: עו"ד אליעד כהן ועו"ד איתם לוי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.