הצדדים חתמו על הסכם להשבת קרקע לרמ"י תמורת פיצוי כספי. בדיעבד התברר שהשטח נמכר לעיריית נתניה עשרות שנים לפני כן. מה נפסק?
יורשים של בעלי קרקע חקלאית פוצו במאות אלפי שקלים עבור השבתה לרשות מקרקעי ישראל – למרות שהיא נמכרה על ידי הוריהם המנוחים לפני 50 שנה. בתביעה שהגישה רמ"י נגד מקבלי הפיצוי קבע השופט אהרן אורנשטיין מבית משפט השלום בתל אביב שעל האחרונים להשיב לראשונה את הכסף מאחר והקרקע מזמן אינה שייכת למשפחתם וממילא הפיצוי שולם להם עקב טעות.
הסיפור הקפקאי מתחיל אי שם בשנות השישים. הורי הנתבעים, שהיו חקלאים, חתמו אז על חוזי חכירה מול רמ"י לצורך נטיעת מטעים. ברבות השנים ההורים הלכו לעולמם, האם נפטרה ב-1976 והאב נפטר ב-1982. הנתבעים – אח ואחות – ירשו את ההורים כאשר בשלב מסוים הם חתמו על הסכם שלפיו הקרקע תושב לרמ"י והם בתמורה יקבלו פיצוי של 914,851 שקל ("הסכם ההשבה"). בהמשך גם האחות נפטרה ורמ"י הגישה את התביעה נגד הנתבע ועיזבון הנתבעת.
לטענת רמ"י, לאחר ששילמה את הפיצוי לנתבעים התברר לה כי הוריהם מכרו לצד שלישי את מלוא זכויותיהם בקרקע עוד בשנת 1973, כך שהתובעים לא היו זכאים לקבל את הפיצוי. התובעת הסבירה שהורי הנתבעים נותרו רשומים כחוכרי הקרקע בטעות ולכן על הנתבעים להשיב לה את הפיצוי ששולם עד לשקל האחרון.
הנתבעים לעומתה טענו שהקרקע עודנה שלהם ואף הגישו תביעה שכנגד לקבלת סכום נוסף של 171,372 שקל מרמ"י, מאחר שלגרסתם הפיצוי שקיבלו חושב בחסר.
תבעה את המתים
השופט אורנשטיין כתב שטענתה של רמ"י בדבר הטעות "הינה טענה מביכה ביותר מבחינתה", מפני שעשרות שנים לאחר המכירה הנטענת היא ניהלה מול ההורים – כשכבר היו מתים – הליך משפטי בנוגע לתשלום דמי החכירה השנתיים.
השופט ציין ש"המבוכה הולכת ומתגברת" כאשר מספר שנים לאחר מכן רמ"י המשיכה לראות בהורים המנוחים כבעלי הזכויות בקרקע ודרשה את השבתה, תוך שהפנתה את ילדיהם-הנתבעים לקבל פיצוי מוועדת הפיצויים שתחת אחריותה.
בנסיבות שנוצרו עולה השאלה האם הקרקע אכן נמכרה. תשובת השופט לכך הייתה חיובית. לדבריו, מכתב ששלח אביהם המנוח של הנתבעים לרמ"י במאי 1981 מוכיח את דבר המכירה.
במכתב צוין במפורש שהקרקע נמכרה בתחילת שנות השבעים לעיריית נתניה וכי המנוחים קיבלו תמורה כספית בגין המכירה.
השופט נימק שמדובר בהודאה שאינה משתמעת לשני פנים, לפיה הורי הנתבעים קיבלו את התמורה המלאה עבור הקרקע, וממילא יוצא שהפיצוי ששולם לנתבעים היה בטעות. השופט הדגיש שלא הוצגה בפניו ראיה כלשהי המלמדת על השבת התמורה מצד התובעים או הוריהם המנוחים לרוכשת הקרקע.
המצב שנוצר לדברי השופט הינו טעות משותפת בכריתת הסכם ההשבה. הן התובעת והן הנתבעים טעו לחשוב שהקרקע שייכת לנתבעים. במקרה זה, הסביר השופט, סמכות ביטול ההסכם אינה נתונה למי מהצדדים להסכם אלא לבית המשפט.
השופט הכריע שיש לבטל את הסכם ההשבה, שכן אילו ידעה התובעת שלנתבעים אין זכויות בקרקע היא לא הייתה מתחייבת לפצותם. בדומה, אילו ידעו הנתבעים כי הוריהם מכרו את הקרקע הם לא היו מתחייבים להחזיר קרקע שאינה בבעלותם.
מאחר שהנתבעים לא הוכיחו כי מצבם השתנה לרעה לאחר קבלת הפיצוי, נקבע כי עליהם להשיבו במלואו לתובעת. השופט הורה להם לבצע את ההחזר תוך 90 יום ממתן פסק הדין.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורלי אמיתי (פמת"א)
- ב"כ הנתבעים: עו"ד משה אדרי
עו"ד אלון גולדברג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין