יורשי הנכס טענו שהסבתא לא הבינה על מה חתמה ושהנכד ואימו השפיעו עליה. אבל העדויות הראו שהייתה עצמאית ורצתה לדאוג לנכד לקורת גג לצד חלוקה שוויונית של הנכס בין צאצאיה
השופטת מירה רום פלאי דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה של אישה שנתנה לנכדה זכות שימוש בדירת המגורים שבבעלותה לכל ימי חייו, וכן זכות לבתה (אימו של הנכד) לרכוש את חלקם של שאר היורשים במחיר של שווי הדירה כתפוסה. בפסק הדין נדחתה טענת המתנגדים כי המנוחה לא הבינה על מה חתמה והייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד הנכד והבת. השופטת התרשמה שהיא ביקשה לדאוג לנכדה שמצבו הנפשי הפך שברירי לאחר שהיה נוכח בפיגוע בדולפינריום.
הסבתא, ילידת 1923, נפטרה באוקטובר 2018. לה ולבעלה, שנפטר שנים רבות לפניה, יש שני ילדים (בן ובת) ובן נוסף שנהרג בשירות מילואים והותיר אחריו שלושה ילדים.
בבעלות המנוחה הייתה דירת טריפלקס המורכבת משלוש קומות. בקומה התחתונה התגוררה שוכרת, בקומה השנייה התגוררה המנוחה ובקומה השלישית גר נכדה, הבן של בתה.
ב-2011 ערכה הסבתא צוואה באמצעות עורך דין בה נקבע כי עזבונה יחולק באופן שווה בין בתה, בנה ושלושת ילדי בנה המנוח. לצד זאת הורישה המנוחה זכות מגורים וזכות שימוש בדירתה לנכד שלה, תוך הוראה כי הדירה לא תימכר אלא לאחר מותו. עוד נקבע כי בתה תוכל לרכוש את חלקם של יתר היורשים בדירה על פי שוויה כנכס תפוס.
הבת והנכד ביקשו את קיום הצוואה ואילו הבן ושלושת ילדי הבן המנוח הגישו התנגדות.
המתנגדים טענו כי יש לבטל את הצוואה שכן במועד עריכתה המנוחה הייתה בת 88 ומצבה הפיזי והקוגניטיבי היה ירוד. לטענתם, היא לא הייתה כשירה מבחינה משפטית לערוך צוואה. הם הדגישו כי רצון המנוחה היה שילדיה יירשו את עזבונה באופן שווה אך בפועל התוצאה היא חלוקה בלתי שווה ביניהם.
עוד לדבריהם, יש לקבוע שהמנוחה חתמה על הצוואה כשהיא נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת, נוכח מצבה הרפואי והתלות שפיתחה בה.
הבת והנכד טענו לעומת זאת כי המנוחה ערכה את הצוואה מרצונה החופשי והם כלל לא ידעו עליה. הם הוסיפו שהיא הייתה צלולה והמתנגדים לא גילו בה עניין בעת שהייתה בחיים אלא רק לאחר מותה.
הם הסבירו שהמנוחה לקחה את הנכד תחת חסותה לאחר שעבר טראומה קשה בעקבות נוכחותו בפיגוע בדולפינריום בשנת 2001. כתוצאה מכך הנכד התאשפז כמה פעמים והוכר על ידי ביטוח לאומי כנכה בשיעור 100%.
עצמאית וצלולה
השופטת מירה רום פלאי מבית המשפט למשפחה בראשון לציון דחתה את ההתנגדות. היא ציינה שמומחה מטעם בית המשפט קבע שהמנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה וכי אין במסמכים הרפואיים כל עדות שמחלותיה הגופניות השפיעו לרעה על יכולתה הקוגניטיבית.
היא הוסיפה שהוכח כי המנוחה ערכה את הצוואה מתוך הבנה של מורכבות המצב ורצונה, מצד אחד לחלק את עזבונה באופן שווה בין יורשיה ומצד שני לדאוג להבטחת זכויות נכדה שגר בדירה, בשים לב למצבו הנפשי השברירי.
השופטת דחתה את הטענות להשפעה בלתי הוגנת וכתבה כי מהעדויות עלה שהיא הייתה אישה עצמאית וצלולה, בעלת דעה איתנה, ששיקפה היטב את רצונה ויש לכבד רצון זה.
המתנגדים חויבו בהוצאות בסך 50,000 שקל.
- ב״כ מבקשי קיום הצוואה: עו"ד שמואל בן אריה
- ב״כ המתנגדים: עו"ד אבנר ימיני
עו״ד יוסי מיריל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין