מאת: עו"ד רון אבן ארי
לפסק הדין נ' קיבוץ יוטבתה נ' דבוש ואח'
במשך כ-7 שנים ניסה קיבוץ יוטבתה לגבות מחברה משפחתית חוב של כ-250 אלף שקל. בשלב מסוים, גילה הקיבוץ שאבי המשפחה הנהיג שיטה מתוחכמת להתחמק מחובותיו: בכל פעם שחברה שפתח צברה חובות - הוא מיהר לפרק אותה ולהקים אחרת תחתיה. הקיבוץ פנה לביהמ"ש, והאב חויב לשלם את החוב מכיסו הפרטי.
מחלוקת בין חברה משפחתית העוסקת בשיווק ועיבוד של ירקות קלופים לקיבוץ יוטבתה הסתיימה בפסק בוררות שניתן ביוני 2007, בו נקבע שהחברה "תפוח מעון דבש עיבוד", שקיבלה מהקיבוץ אספקת בצל, חייבת לשלם לו עבורה 151 אלף שקל.
נגד החברה נפתח הליך הוצל"פ לשם גביית החוב, במסגרתו התברר לקיבוץ שביוני 2005 הפסיקה החברה את פעילותה ובמקומה הוקמה ע"י בני המשפחה חברה אחרת, "דבוש עיבוד", העוסקת בדיוק באותו תחום. אבי המשפחה, כך נטען, שהיה מנהל החברה הקודמת והרוח החיה מאחוריה, רשם הפעם רק את בניו כמנהלי ובעלי המניות בחברה אף ששוב היה המוציא והמביא בחברה.
לטענת הקיבוץ, מדובר בהתנהלות שיטתית של בני המשפחה: בכל פעם שהעסקים לא עולים יפה, וחברה שפתחו צוברת חובות ונושים, הם ממהרים לרוקן אותה ולהקים תחתיה חברה חדשה, במטרה לחמוק מחובותיהם. התנהלות זו, טען הקיבוץ, מהווה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
הקיבוץ עתר לבימ"ש השלום בפתח תקווה וביקש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה החייבת ולייחס את החוב, העומד על 243 אלף שקל, לבני המשפחה באופן אישי כבעלי מניות.
בנובמבר 2013 נדחתה התביעה לאחר שהוכח שבני המשפחה, הרשומים כבעלי מניות לא היו מעורבים בניהול החברה, ואילו האב, שבפועל ניהל את החברה, לא היה רשום כבעל מניות. הקיבוץ לא ויתר וערער לביהמ"ש המחוזי, שהורה על החזרת התיק לדיון בשלום.
שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת
לפי השופט נחום שטרנליכט, הקיבוץ הצליח להוכיח עילה להרמת מסך החברה והטלת החבות האישית על האב כמנהל. לדבריו, הנתונים מראים שהאב הקים מספר רב של חברות בעלות שמות דומים עד כדי הטעיה, העוסקות בתחום זהה ומוכרות לאותם לקוחות. נפסק, שהאב, ששימש בפועל כמנהל החברות כולן והיה הרוח החיה בהן, נהג לרשום דווקא את בניו כבעלי המניות אף שלא היו מעורבים כלל בניהול החברות ולא ידעו על הנעשה בהן.
למעשה, ציין השופט שהבנים עצמם הודו בעדותם שאביהם השתמש בהם כאנשי קש, וכי הקמת החברות וניהולן, תחילת פעילותן וסיומה היו בידי האב באופן בלעדי.
משכך, קבע השופט שטרנליכט, שהאב ניסה לעשות שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת כדי למנוע מהקיבוץ את היכולת לגבות את חובו ומתוך כוונה לקבל סחורה ללא תמורה, ולכן האב הוא שיצטרך לשלם מכיסו את סכום החוב במלואו, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עו"ד של 27 אלף שקל.
פסק הדין מתבסס על הוראה מחוק החברות, שבוטלה ב-2005, ואפשרה הרמת מסך גם נגד מנהלים במקרים בהם התקיימו התנאים להרמת מסך נגד בעלי המניות. נראה שדרכו של הקיבוץ הייתה קשה וסבוכה הרבה יותר לו היה נאלץ להתמודד לפי המציאות החוקית הנוכחית, שלאחר ביטול הסעיף, אך גם כיום קיימות אפשרויות לחייב מנהלים בחובות החברה, כמו לדוגמא במקרה בו ניתן צו לפירוק חברה והתברר שעסקיה נוהלו בכוונת מרמה, מה גם שחובת תום הלב הייתה ונותרה על כנה.
לפסק הדין נ' קיבוץ יוטבתה נ' דבוש ואח'
* עו"ד רון אבן ארי עוסק בין היתר בדיני תאגידים.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני תאגידים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.