עניינו של פסק דין זה הוא בתביעתו של התובע (להלן - הקיבוץ) לחיובו האישי של הנתבע 1 בחובותיה של תפוח מעון דבוש 1999 בע"מ (להלן - החברה החייבת) מכח היותו דירקטור בחברה החייבת, וזאת על פי הוראות סעיפים 6 ו-54 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן - החוק), כנוסחו עובר לתיקון 3 מיום 17.3.2005.
רקע עובדתי
הקיבוץ התקשר עם החברה החייבת בהסכם, ולפיו התחייב הקיבוץ לספק בצל לחברה החייבת. הנתבעים 1-3 הם בני משפחת דבוש, אשר שימשו ומשמשים כמנהלים ו/או בעלי מניות בחברה החייבת או בחברות נוספות, בין בעצמם באופן ישיר ובין באמצעות הנתבעת 5 באופן עקיף, כאשר תחום פעילותן של כל אותן חברות זהה.
בין הצדדים לאותו הסכם התגלעו מחלוקות בעניין אספקת הבצל. הקיבוץ והחברה החייבת הגישו זה כנגד זו תביעות הדדיות. תביעות אלו התבררו בפני כב' הבוררת עו"ד ורוניקה ראובני. בפסק בוררות מיום 17.6.2007 התקבלה במלואה תביעת הקיבוץ נגד החברה החייבת, והחברה החייבת חוייבה לשלם לקיבוץ 151,320 ש"ח. התביעה הנגדית של החברה החייבת נגד הקיבוץ נדחתה. ביום 4.2.08 אושר פסק הבוררות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 1269/07) במעמד צד אחד. לאחר אישור פסק הבוררות פתח הקיבוץ בהליכי גביה לשם גביית החוב הפסוק, וזאת במסגרת תיק הוצל"פ 01-33710-08-1.
לטענת הקיבוץ, במהלך ניהול הליכי ההוצל"פ לגביית החוב התברר, כי הנתבעים 1-3 עושים באופן שיטתי שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת ושל חברות נוספות, הנתונות לשליטתם, וכל זאת על מנת להתחמק מתשלום החוב.
הקיבוץ טען, כי הנתבע 1 הוא המנהל ו"הרוח החיה" מאחורי החברה החייבת. הנתבע 1 היה זה שעמד בקשר עם נציגי הקיבוץ בכל הנוגע לאספקת הבצל. הנתבע 1 היה גם זה שהגיש תצהיר עדות מטעם החברה בהליך הבוררות. על פי מידע שהגיע לקיבוץ, במהלך חודש יוני 2005 הפסיקה החברה החייבת את פעילותה. באותה עת הוקמה ע"י הנתבעים הנתבעת 6 (להלן - חברת דבוש עיבוד), העוסקת באותו תחום בו עסקה החברה החייבת. כתובות משרדן הרשום של שתי החברות זהות זו לזו. אמנם רק הנתבעים 2 ו-3 רשומים כמנהלים וכבעלי המניות בחברת דבוש עיבוד, אולם גם בחברה זו, הרוח החיה בחברה הוא הנתבע 1. הקיבוץ מציין עוד, כי מרישומי רשם החברות עולה, שהנתבעים הקימו חברה נוספת בשם "תפוח גורמה דבוש (2001) בע"מ". לא מן הנמנע, שפעילות משפחת דבוש בעסקי שיווק הירקות מנוהלת גם באמצעות חברה נוספת זו.
הקיבוץ טען עוד, כי הנתבעים מנהלים את עסקיהם תוך ניצול שיטתי של האישיות המשפטית הנפרדת של התאגידים השונים, אותם הם מקימים חדשות לבקרים. בכל פעם שעסקיהם של הנתבעים לא עולים יפה, וחברה שבבעלותם צוברת חובות ונושים, הם ממהרים לרוקן מתוכן את אותה חברה ולהקים חברה חדשה תחתיה. כל זאת מתוך מטרה להתחמק מהנושים ומתשלום החובות שנצברו לחובת החברה הקודמת. על כן עתר הקיבוץ, כי בית המשפט ירים את מסך התאגדות מעל החברה החייבת וייחס לנתבעים, באופן אישי, את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, שעמדה ביום הגשת התביעה, 7.12.09, ע"ס של 242,949 ש"ח.
ביום 3.7.11 נמחקה התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבע 4.
ביום 21.11.2013 ניתן על ידי בתיק זה פסק דין. בפסק הדין דחיתי את תביעתו של הקיבוץ להרמת מסך ולייחוס אישי של החוב לנתבעים. בפסק הדין נקבע שבעלי המניות היחידים בחברה החייבת הם הנתבעים 2 ו-5 בלבד, ומטעם זה בלבד ניתן למחוק את התובענה נגד שאר הנתבעים. גם התביעה להרמת מסך ההתאגדות, ככל שנגעה לנתבעים 2 ו-5 כבעלי מניות, נדחתה. זאת לאחר שהוכח, שנתבעים 2 ו-5 לא היו מעורבים בניהולה השוטף של החברה החייבת, וכי נתבע 2 בכלל עבד כשכיר במקום אחר לחלוטין בתקופה הרלוונטית.
על פסק דיני זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 17990-01-14). בהודעת הערעור טען הקיבוץ, כי למרות שהנתבע 1 לא היה רשום כבעל מניות בחברה החייבת, ניתן להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין החברה החייבת. זאת מכח תפקידו כדירקטור בחברה, וזאת על פי סעיף 54(ב) לחוק כנוסחו עד ליום 17.3.2005. הנתבעים טענו, שכתב התביעה המקורי מבקש לבצע הרמת מסך מחמת היות הנתבעים בעלי מניות בחברה החייבת, וממילא הטענה להרמת מסך נגד הנתבע 1 מתוקף תפקידו כדירקטור מהווה הרחבת חזית אסורה.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.4.2014 הוחזר הדיון לבית משפט זה לצורך דיון "בטענת הרחבת החזית ושנית, במידת הצורך, בחיוב המשיב 1 כדירקטור בחברה וזאת על פי נוסחו הקודם של סעיף 6 לחוק החברות". עוד צויין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי "ברור שחוק החברות בנוסחו הקודם יחול על פעולות החברה עד למועד התיקון בשנת 2005.
דיון והכרעה
ראשית עלינו להכריע בשאלה, האם טענת הקיבוץ להרמת המסך ביחס לנתבע 1 מתוקף תפקידו כדירקטור בחברה החייבת מהווה הרחבת חזית אסורה.
בכתב התביעה, שהוגש ביום 13.12.2009, נטען על ידי התובעת רק באופן כללי, "שהנתבע 1 הוא מי ששימש כמנהל רשום ובפועל של מעון דבוש 1999, וכן כבעלים, הגם שלא נרשם ככזה באופן פורמאלי ברשם החברות" (סעיף 2 לכתב התביעה). לטענת הנתבעים, משמיקד כתב התביעה את עילת התביעה נגד הנתבע 1 רק במעשיו של הנתבע 1 במהלך הליך הבוררות ולא במעשיו בתקופת אספקת הבצל לחברה החייבת, אין הקיבוץ רשאי להעלות טענות, הנוגעות להתנהלות הנתבע 1 בתקופה בה סופק הבצל על ידי הקיבוץ לחברה החייבת.
נראה שדין הטענה בדבר הרחבת חזית להידחות. טענה מפורשת נגד התנהלותו של הנתבע 1 במהלך אספקת הבצל לחברה החייבת הועלתה כבר בתצהיר עדותו של אורי משלי (להלן - משלי), שהוגש מטעם הקיבוץ. תצהירו של משלי הוגש כבר ביום 25.9.2011. בסעיפים 8-10 לתצהיר טוען משלי, שהנתבע 1, בזמן שכבר גמלה בליבו ההחלטה שלא לשלם, הוליך את הקיבוץ בכחש, ושכנע אותו לספק סחורה נוספת. כל זאת, תוך יצירת מצג שווא, ולפיו התשלום יוסדר תוך ימים ספורים, ותוך שימוש בדחיות ובתירוצים, שלא היו אלא פרי המצאתו של הנתבע 1.
משהעלה הקיבוץ טענות אלו עוד קודם לתחילת שמיעת העדים, ואף קודם להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים, נראה כי לא נגרם לנתבעים נזק כלשהו ולא נשללה מהם כל זכות דיונית, שעמדה להם. יתירה מכך, במהלך דיוני ההוכחות התייחס בא כוח הנתבעים גם לנושאים אלו, וחקר את העדים גם על מעשים שאירעו במהלך ניהולה השוטף של החברה החייבת וקיום שיתוף הפעולה העסקי בין הצדדים קודם להליך הבוררות, כפי שמאשר ב"כ הנתבעים עצמו בסעיף 4 להשלמת הטיעונים מטעם הנתבעים. משהיה ברור לכל שנושא התביעה הוא עתירה להרמת מסך, ומשצורף הנתבע 1 לתביעה מכוח היותו "הרוח החיה" בחברה החייבת, כפי שנטען בכתב התביעה, נראה שאין צורך לתחום את הדיון להרמת מסך ביחס לנתבע 1, רק בכובעו כבעל מניות ולא בכובעו כדירקטור וכמנהל בחברה החייבת. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ברנזון בע"א 189/66, ששון נ' "קדמה" בע"מ, פד"י כ(3)477, 479:
"... הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת
לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות
וברחבות ..."
הנתבעים נתלים בהתנגדות, שהעלה בא כוחם לראשונה בתחילת שמיעת ההוכחות. בפתח הדיון מיום 12.9.2013 התנגד ב"כ הנתבעים לכל עדות שמיעה, סברה או הרחבת חזית, וכך אמר (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 9-11):
"עו"ד מגן: