בעל חנות במרכז מסחרי בקצרין נפל לפני 7 שנים לתא ניקוז ונפצע. בית המשפט הטיל את רוב האחריות על המועצה המקומית. השופטת: "סיכון לא סביר".
בית משפט השלום בירושלים קבע באחרונה שהמועצה המקומית קצרין תפצה בעל חנות ביישוב בכ-320 אלף שקל על הנזקים שנגרמו עקב נפילתו לבור ביוב פתוח. השופטת שושנה ליבוביץ כתבה כי סביר להניח שהתאונה הייתה נמנעת לו היה פיקוח הולם על תקינות מכסי הביוב.
התובע – בעל חנות ציוד לבעלי חיים בקצרין – היה בן 40 בזמן התאונה. בתביעה שהגיש ב-2011 לפיצויים הוא טען כי נפל מאחר שרגלו נכנסה במפתיע לתא ניקוז שלא היה מכוסה. כתוצאה מכך הוא נחבל קשות בברכו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
התביעה הוגשה נגד המועצה המקומית קצרין וחברת הביטוח שלה "כלל". התובע סיפר שהתאונה אירעה כשהיה בדרכו מהחנות לרכב עם שק כבד על כתפו. אחת העובדות שלו – שהעידה לטובתו במשפט – שמעה אותו צועק ומאוחר יותר הזעיקה את אשתו שפינתה אותו לבית חולים.
העובדת העידה שראתה אותו ואת פתח הביוב ללא המכסה מיד אחרי התאונה. גם היא וגם התובע סיפרו שקרה מדי פעם שמכסי פתחי הביוב היו נשברים והמועצה ממש לא הזדרזה לבצע תיקונים, אף שהתובע "התחנן" בפניה שתסיר את המפגעים.
הנתבעות טענו מנגד כי הפציעה נגרמה לתובע במשחק כדורגל וככל הנראה שהוא ואותה עובדת הסירו את המכסה כדי למצוא עילה לתביעה.
בנוגע לאחריות, הן טענו בין היתר כי על המועצה לא חלה חובה לאתר פתחים ללא מכסים במרכז מסחרי קטן, ומאחר שהמפגע היה ממוקם סמוך לחנותו של התובע הוא זה שאחראי לו.
חייבת לפקח
אולם השופטת שושנה ליבוביץ ציינה כי "מהראיות לא הוברר כיצד הוסר המכסה מהפתח", וכי בניגוד לטענות של הנתבעות, גרסתו של התובע הייתה עקבית ונתמכה בעדותה המהימנה של העובדת.
לכך הצטרפה עדות מומחה מטעם ביהמ"ש, שמצא כי החבלה הסיבובית שנגרמה לתובע בברך תואמת את מנגנון הנפילה שתואר על ידו.
מבחינה משפטית, השופטת ציינה כי "פתח ללא מכסה מהווה סיכון לא סביר וניתן היה לצפות כי עקב כך עלול להיגרם נזק למבקרים במרכז המסחרי. כמו כן המומחים מטעם הצדדים תמימי דעים לגבי הצורך בפיקוח אינטנסיבי על תקינות המכסים בשל היותם עשויים מפלסטיק".
כמו כן, השופטת דחתה את טענת הנתבעות וקבעה כי אין להעניק לה "פטור" מאחריותה כבעלים וכמחזיק בקרקע.
לאחר שניתחה את כל העדויות, השופטת קבעה כי "המועצה לא פקחה כראוי על הפתחים ולא ננקטו על ידה אמצעים מספיקים על מנת למנוע את הסיכון שנוצר בדרכו של התובע. אילו המועצה הייתה דואגת לפקח באופן הולם על תקינות המכסים, סביר להניח כי נפילת התובע הייתה נמנעת. בנסיבות אלה, המועצה אחראית לנזקיו".
עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובע 30% מהאשמה בתאונה, מאחר שלא שמר על ערנות מלאה, בזמן שידע על קיומו של הפתח המסוכן.
בהמשך פסק הדין נדונו מחלוקות בדבר הנזקים והנכויות שנגרמו לתובע. השופטת העמידה את נזקי התובע – נזק לא ממוני, עזרה חיצונית, הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות – על סך כ-550,000 שקל. בניכוי תגמולי ביטוח לאומי, ולאחר הפחתת "אשמתו", נקבע כי הנתבעות ישלמו לתובע פיצויים בסך כ-320,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%.
- ב"כ התובע: עו"ד י' לוי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ע' קימלמן
עו"ד צחית עופר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין