העירייה טענה כי הרוכב אשם כיוון שרכב בשביל המיועד להולכי רגל. השופט הבהיר כי הסימון היה מטעה ובעייתי, מה גם שבכל מקרה הצבת מכשול באמצע שביל מהווה רשלנות.
סגן נשיאת בית משפט השלום בקריית גת, השופט אור אדם, קיבל את תביעתו של גבר כבן 50 שנפצע כשרכב על אופניים בטיילת אשקלון ונתקל בעמוד חשמל. השופט קבע כי עיריית אשקלון התרשלה בכך שהציבה את העמוד במרכז השביל, וחייב אותה לשלם לו 66,540 שקל.
התאונה אירעה בטיילת, כאשר התובע רכב על אופניו בשעת בוקר בשביל המיועד לרוכבי אופניים. לאורך השביל ניצבת שורה של עמודי תאורה, רובם לצד הדרך. רק במקום התאונה ניצב עמוד באמצע השביל. התובע שרכב כהרגלו עם חבריו, התנגש בעמוד ונפל. הוא נפגע בידו ופרק את הכתף.
בין היתר, התובע טען – טענה שלפיה השופט אדם לא הופרכה – כי הקטע שבו אירעה התאונה, הוא קטע קצר של כמה עשרות מטרים שנסלל זמן קצר לפני התאונה, כאשר עמוד התאורה ניצב כאמור במרכז השביל.
העירייה לא הכחישה שהתובע נפל ונפצע. טענתה המרכזית היתה כי התאונה אירעה במקטע של השביל שלמעשה היה מדרכה המיועד להולכי רגל, ולכן אסור היה לתובע לרכוב שם על אופניו. לכן לשיטתה מאחר שהתובע הפר את הדין, אין לו אלא להלין על עצמו.
לא נתנה הסבר
מבחינה עובדתית, השופט הבהיר כי אין מחלוקת שמדובר בשביל אחד מתמשך, כאשר בחלק הצפוני שלו, במרחק של 150 מטרים בלבד ממקום התאונה, הציבה העירייה הטבעה של סימן אופניים, שממנה כל עובר אורח יכול לסבור שמדובר בשביל אופניים.
בנוסף, השופט הצביע על כך שבהמשכו של השביל לכיוון דרום, לאחר מקום ההטבעה, לא הוצב כל שלט שלפיו כאן מסתיים שביל האופניים, ומכאן ואילך אין כניסה לרוכבים.
"מדובר בשביל אחד ארוך, וטענת הנתבעת, שבין שני חלקי השביל ישנו מעבר חציה, בו לפי הדין אסור לרכוב על אופניים, אין בה כדי ללמד על היתר או איסור לרכוב על אופניים לפני מעבר החציה או לאחריו," הוסיף השופט.
בעניין זה השופט סבר כי "התנהלותה של הנתבעת בהצבת הטבעות של סימני אופניים בהמשכו של השביל, ללא כל סימון כי מכאן ואילך אין מדובר בשביל אופניים - יש בה כדי להטעות רוכבי אופניים לסבור, כפי שסבר בצדק התובע, כי גם ההמשך מותר לרכיבה באופניים." השופט הוסיף שגם אם מבחינה חוקית אסור היה לתובע לרכוב במקום, הרי שמי שגרם להטעייתו על ידי הסימון השגוי היתה העירייה.
כמו כן, השופט הבהיר שגם רכיבה על אופניים במקום שאיננו מיועד לכך, אינה שוללת לחלוטין את הזכאות לפיצוי, אלא לכל היותר מצדיקה את חיובו של הניזוק ב"אשם תורם".
בהמשך ציין השופט כי "הצבת מכשול באמצע שביל להולכי רגל, היא כשלעצמה מהווה רשלנות של הרשות המקומית. העובדה שהתובע רכב על אופניו במקום, ולא הלך רגלית, איננה משנה לעניין זה." בהקשר זה השופט אף ציין כי העד מטעם העירייה לא נתן הסבר למיקום ולחריגותו.
בנסיבות העניין השופט החליט לייחס לתובע 30% מן האחריות לתאונה, וזאת מאחר שהכיר את השביל, וכי רוכב סביר היה מבחין בעמוד ובאופן כללי נזהר יותר.
לאחר שניתח את נזקיו והפחית מהם 30% כאמור, השופט פסק לזכות התובע פיצויים בסך 52,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,040 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ענת חגאי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דרור טיירו
עו"ד ארנון מילר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין