דיר של כבשים ועיזים נפגע קשות בשנת 2007 בשל הצפת מים שיצאו ממאגר מים שבבעלות המועצה המקומית עילוט שבצפון הארץ. בימ"ש השלום בנצרת חייב את המועצה בפיצויים.
בעלת המשפחה שמנהלת את הדיר הנמצא עשרות מטרים מאותה "בריכה", הגישה תביעה לפיצויים בסך 463,300 שקל, בטענה שההצפה גרמה לתמותת בעלי החיים ונזקי רכוש שונים.
לטענת התביעה, הנתבעת חבה ברשלנות בגין הנזק שנגרם, וזאת נוכח התרשלותה בתחזוקה והפעלה נאותה של הבריכה דבר אשר גרם לנזק שאירע.
המועצה-הנתבעת הכחישה את האירוע באופן כוללני, מבלי שהביאה עדים או הציגה ראיות כלשהן. בנוסף היא טענה בין היתר כי במידה שהאירוע התרחש, הרי שהיא אינה נושאת בחבות כלשהי.
השופטת עינב גולומב התייחסה תחילה למישור העובדתי, וקבעה כי "אירוע הצפת הדיר אכן התקיים כנטען, וכי מקור ההצפה בבריכת מים שבבעלות והחזקת המועצה".
קביעה זו נבעה בין היתר לנוכח שורה של עדים – בני המשפחה בעלי הדיר, מנהל מחלקת המים במועצה וכן וטרינר שהגיע למקום למחרת ההצפה – שסיפרו על התרחשות האירוע הקשה, וכן תמונות מליל האירוע בו נראים בעלי חיים מתים.
כך למשל, הווטרינר סיפר כי "הסיפור היה ממש טרגדיה... לא ראיתי אף פעם דבר כזה, חלק גדול מהדיר היה כולו מים, מים בכמויות הכבשים ברחו לצד השני של השטח. נפגע שם החלב, הקש, החלבית, היו שם את הנפלים, היתה זוועה והיה נורא".
השופטת ציינה כי "גרסאות אלה של העדים לא התערערו בחקירותיהם הנגדיות, בהן נשאלו שאלות ספורות ומבלי להתמקד בתיאוריהם בתצהירים באשר לאירוע".
ניתן היה למנוע
מכאן השופטת עברה למישור המשפטי. גם בעניין זה השופטת הכריעה לטובת התביעה ואפילו בקלות, שכן לא התעורר קושי של ממש לקבוע כי המועצה היא שנושאת באחריות לנזקים.
השופטת ניתחה את פקודת הנזיקין והבהירה כי מים הם בגדר "דבר העלול לגרום נזק בהימלטו". "בענייננו הוכח כי הנזק נגרם ממים שיצאו מתוך מתקן שבבעלות ואחזקת המועצה", כתבה.
בהקשר זהה השופטת תיארה את הדברים. המתקן המדובר הוא מתקן ישן שאינו פעיל ונבנה לפני שנים רבות. בשל בעיה במצוף הברכה ובהיעדר "מקטין לחץ" תקין בזמן האירוע, זרימת המים מתוך צינור מקורות אל תוך הבריכה לא פסקה, גם אחרי שהתמלאה, וכך הבריכה עלתה על גדותיה. המים גלשו מתוכה החוצה, כולל מהפתח העליון לאחר שמכסה הברכה "הורם" בשל לחץ המים.
"עולה מהדברים כי לעת האירוע, הברכה לא תוחזקה באופן תקין למניעת גלישת מים והצפות; כי אירוע ההצפה היה בגדר צפיותה של המועצה... וכי ניתן היה ללא קושי מיוחד למנוע את הדבר מבעוד מועד, אך הצעדים הנדרשים ננקטו רק בדיעבד. המסקנה מכל אלה היא כי המועצה חבה ברשלנות בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מההצפה", קבעה השופטת.
לאחר שניתחה את הנזקים השונים, כולל תמותת בעלי חיים, פגיעה ברכוש ועלויות רפואיות, השופטת חייבה את המועצה בפיצוי בסך 192,200 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.
עו"ד איתן בוירסקי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין