העובדת נפגעה בתאונת דרכים כשהייתה בדרכה הביתה. ביטוח לאומי סירב להכיר בה כנפגעת בעבודה כי מסלול נסיעתה לא היה ״בקו ישר״. העובדת תבעה – וזכתה.
לפני כשנתיים נפגעה עובדת ניקיון בתאונת דרכים בזמן שעשתה את דרכה ממקום עבודתה בתל אביב לביתה בחולון. בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה נגד הביטוח הלאומי והתאונה תוכר כתאונת עבודה. טענות המוסד כי העובדת הייתה בדרכה לפגוש את בתה בקניון נדחו.
בתביעה שהוגשה ב-2015 נגד הביטוח הלאומי סיפרה התובעת כי באחד מימי שישי בחודש יולי של אותה שנה סיימה לעבוד בניקיון משרדים בתל אביב יחד עם בנה.
בדרך חזרה לביתם בחולון היא שמעה רעשים מהרכב ועצרה בצד הכביש. בזמן שרכבה עמד והיא ובנה בתוכו פגע בהם אוטובוס חולף. היא ביקשה להכיר בתאונה כתאונת עבודה.
הביטוח הלאומי טען מנגד כי יש לדחות את התביעה מאחר שהתובעת לא הייתה בדרכה הביתה אלא בדרכה לקניון לפגוש את בתה.
לדבריו, התובעת מסרה גרסאות שונות ביחס לנסיבות נסיעתה. כך למשך, בטופס התביעה שהגישה כתבה שבדרכה הביתה עצרה לאסוף את בתה ואילו בהודעתה לחוקר מסרה שלא התכוונה לאסוף את הבת שלה אלא רק לקחת ממנה מסמך.
המוסד הוסיף כי מסלול נסיעתה של התובעת באותו יום היה ארוך משמעותית מהדרך המקובלת וההגיונית לנסיעה ממקום עבודתה לביתה ומדובר ב״סטיה של ממש״ השוללת את ההכרה באירוע כתאונת עבודה.
התובעת השיבה כי באותו יום נסעה בדרך שונה במקצת הביתה בשל עומסי התנועה. בנוסף היא אישרה שהתכוונה לפגוש בדרך לזמן קצר את בתה שהמתינה לה מחוץ לקניון חולון. לדבריה, מדובר היה בנקודה על הדרך הרגילה ולא בסטייה מדרכה חזרה מהעבודה הביתה.
דרך נוחה ויעילה
השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה את התביעה. היא הבהירה כי החוק מכיר בתאונה כתאונת עבודה אם אירעה תוך כדי נסיעה או הליכה מהבית למקום העבודה או מהעבודה לבית.
לדבריה, הוראה זו סויגה בחוק כך שמקרים בהם חלה בנסיעה או בהלכה ״הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת״ אינם נחשבים כתאונת עבודה.
השופטת הוסיפה כי על פי הפסיקה תתכנה כמה דרכים ״מקובלות״ לנסיעה מהבית לעבודה ולהיפך ואין בהכרח דרך אחת מקובלת. החשוב הוא שהדרך משרתת את הנסיעה מביתו של העובד אל מקום העבודה והיא נוחה ויעילה מבחינת המרחק או הזמן.
השופטת קיבלה את עדות התובעת שלפיה רק כשהגיע לחולון שוחחה עם בתה וקבעה עמה להיפגש בסמוך לקניון. בנסיבות אלה קבעה השופטת שמטרתה העיקרית של התובעת הייתה לנסוע לביתה והמפגש עם בתה היה רק נקודת עצירה בדרך.
בנוסף קיבלה השופטת את גרסת התובעת שנסעה באותו יום לא בדרך הרגילה אלא בדרך חלופית בשל הפקקים וקבעה כי עדותה היתה אמינה וקוהרנטית. לדבריה, הביטוח הלאומי לא הוכיח את השערותיו וגם אם על פני המפה קיים מסלול שנראה ״ישר״ יותר, לא ניתן לקבוע שהתובעת נסעה בדרך שאינה מקובלת או תוך ״סטייה של ממש״ ממנה.
מאחר שהתובעת יוצגה על ידי הסיוע המשפטי, לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד עבודה איתן ליברמן
- ב״כ הנתבע: עו"ד סגל - הלשכה המשפטית תל אביב
* עו"ד אסתר מצגר מייצגת בהליכים מול ביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין