עובדת שנפגעה בקצה האצבע זכתה בפיצוי של יותר ממיליון שקלים

העובדת נפצעה ממכונה לכיפוף מתכת ביום השלישי לעבודתה וקצה האצבע שלה נכרת בניתוח. נקבע שהמפעל התרשל כשלא הדריך אותה כראוי, לא הזהיר מפני הסיכונים ולא פיקח עליה. גם לחברת כוח האדם שדרכה הועסקה יוחסה אחריות

בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעה של עובדת במפעל שנפגעה באצבעה ממכונת כיפוף ברזל עליה עבדה. כתוצאה מהפגיעה נכרת קצה אצבעה והיא נותרה עם נכות אורתופדית ונפשית. השופטת אילת הרנוף התרשמה שלתובעת ניתנה הדרכה שאינה מספיקה לעובדת חדשה ללא ניסיון, וגם לא נילווה אליה מישהו שיפקח על עבודתה. עם זאת נקבע כי גם לעובדת אשם תורם קטן מאחר שנהגה לשמוע מוזיקה בעבודה בניגוד לנהלים. עיקר הפיצוי (90%) ישולם על ידי המפעל. את היתרה תשלם חברת כוח האדם שלא וידאה כי המפעל שאליו שלחה את התובעת מקיים סביבת עבודה בטוחה.

התובעת (41) הועסקה באמצעות חברת כוח אדם ביולי 2015 והוצבה כעובדת כללית במפעל שעוסק בין היתר בחיתוך וכיפוף חלקי מתכת.

היא החלה לעבוד כעובדת ניקיון וכבר ביום עבודתה הראשון עברה לעבוד על מכונת כיפוף מתכת במפעל. ביום השלישי לעבודתה היא נפגעה באצבעה ממכונת הכיפוף ופונתה לטיפול רפואי.

לאחר כחודש היא נאלצה לעבור ניתוח שבמהלכו קצה אצבעה נכרת. בהמשך התפתחה אצלה תסמונת כאב בכף היד ומוגבלות בתנועה, ומצבה הרפואי השפיע גם על מצבה הנפשי.

בתביעה שהגישה נגד המפעל וחברת הכוח אדם היא טענה כי הם אחראיים לתאונה ועליהם לפצותה על הנזקים. היא צירפה חוות דעת אורתופדית שלפיה נותרה לה נכות בשיעור של 60% בשל ההגבלה בתפקוד יד ימין. 

התאונה הוכרה כתאונת עבודה וביטוח לאומי הצטרף כתובע.

נציג המפעל טען שהתובעת עברה הדרכה ואף חתמה על טופס הנחיות בטיחות לפני שהחלה לעבוד. 

עוד נטען מטעם הנתבעות כי התאונה אירעה בשל חוסר תשומת לב מצידה של התובעת, ששמעה מוזיקה בזמן העבודה ולא שמרה על הנהלים וכללי הבטיחות.

הנתבעות צירפו חוות דעת אורתופדית לפיה נותרה לתובעת נכות של 30% וחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי לפיה נותרה לתובעת נכות בשיעור 5%.

הדרכה לא מספיקה

השופטת הרנוף קיבלה את התביעה. היא התרשמה מהעדויות כי הדרכה שעברה התובעת ארכה לכל היותר 45 דקות, שבמהלכן צריך ללמד אותה איך להפעיל את המכונה וגם לתת לה הנחיות בטיחות. השופטת קבעה שהדרכה שכזו לעובדת חדשה ללא ניסיון, מבלי שהוסברו לה הסיכונים, אינה עומדת בחובתו של המפעל.

בנוסף התרשמה השופטת שהמפעל לא פיקח על התובעת כעובדת חדשה ולא בדק שהיא מבצעת את העבודה לפי כללי הזהירות.

נקבע שלתובעת אשם תורם בשיעור 5% לאחר שהשופטת התרשמה שהתובעת שמעה מוזיקה במהלך העבודה אף שהתבקשה שלא לעשות זאת. עם זאת, לא הוכח שהיא שמעה מוזיקה בזמן התאונה.

האחריות לתאונה הוטלה על חברת כוח האדם בשיעור 10% כיוון שהיה עליה לוודא שמקום העבודה אליו שלחה את התובעת שומר על סביבת עבודה בטוחה. עיקר האחריות, בשיעור של 90%, הוטלה על המפעל שהעסיק אותה בפועל.

עקב הפער בין חוות דעת הצדדים מונו מטעם בית המשפט מומחים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה ונקבעה לתובעת נכות משוקללת בשיעור של 44%.

סך הכל בגין הפסד שכר לעבר ועתיד, הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות, עזרת זולת לעבר ולעתיד ונזק לא ממוני, נפסק כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום כולל של 1,254,000 שקל.

לאחר ניכוי תגמולים ששולמו וישולמו לתובעת מביטוח לאומי, והפחתת האשם התורם, הנתבעות חויבו לשלם לה 415,381 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 שקל.

כמו כן חויב המפעל לשפות את ביטוח לאומי בגין התגמולים ששילם בסך של 698,327 שקלים, ולשלם לו שכ"ט עו"ד בסך 100,000 שקל.

• שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין