עובד "נשר תורס" שנהג על מונית של אחר הוכר כעובד שלו

בית הדין הארצי לעבודה קבע שבין נהג החברה לבין בעל המונית שררו סממנים רבים המעידים על קיומם של יחסי עובד-מעסיק

עובד בחברת "נשר תורס" הוכר לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה כעובד של בעל מונית המרצדס עליה נהג. בכך הפכו הנשיאה ורדה וירט-ליבנה והשופטות סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק גנדלר את קביעת בית הדין האזורי לפיה בין השניים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

בעל המונית (85) הינו חבר באגודה שיתופית "נשר תורס", המספקת שירותי הסעה ממטרופולין ירושלים לנמל התעופה בן גוריון. בפברואר 2011 הוא והנהג חתמו על הסכם התקשרות לפיו האחרון יעבוד על המונית שלו בקבלנות ויקבל 30% מההכנסות כאשר היתרה, בשיעור 70% מההכנסות, תלך לכיסו של בעל המונית. עוד סוכם כי בעל המונית יישא בהוצאות הקשורות בהפעלת המונית, כמו ביטוח ודלק.

ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לקיצה במרץ 2020 עם פרוץ מגפת הקורונה, אז פחתה כמות הטיסות לחו"ל וכתוצאה מכך פחת הצורך בשירותי הסעה לנתב"ג. מאחר שבעל המונית סירב לערוך גמר חשבון לנהג, שהבין כי אינו זכאי גם לדמי אבטלה משום שלא דווח לביטוח לאומי כעובד שכיר – הוגשה התביעה לבית הדין האזורי.

בפסק הדין שדחה את התביעה נקבע כי לא מתקיימים הסממנים בפסיקה שמעידים על יחסי עובד-מעסיק. כך למשל, היקף הפיקוח של בעל המונית על הנהג היה מצומצם מאוד. בנוסף, הנהג נשא בעלויות כגון חידוש רישיון הנהיגה ובגדי עבודה – באופן המלמד על עבודה עצמאית.

הנהג לא אמר נואש והגיש באוקטובר 2022 את הערעור לבית הדין הארצי. לטענתו, הוא היה תלוי כלכלית בבעל המונית ונתון לפיקוחו הצמוד, כך שמסקנת בית הדין האזורי בדבר אי-קיום יחסי עבודה – שגויה. בעל המונית מצדו טען שפסק הדין נכון ואין מקום להתערב בו.

לא היה אדון לעצמו

אבל השופטת וירט-ליבנה, שכתבה את פסק הדין, קבעה שנפלו מספר שגיאות הדורשות התערבות בפסק דינו של בית הדין האזורי.

כך, בניגוד לנימוקי פסק הדין האזורי, השופטת מצאה כי בעל המונית דווקא פיקח על עבודת הנהג באמצעות רישומים שונים בנוגע להסעות שביצע. רישומים אלה, קבעה השופטת, אפשרו לבעל המונית לעקוב אחר עבודת הנהג, לרבות אחר שעות העבודה שלו וכמות הנוסעים בכל נסיעה.

גם באשר למימון צרכי העבודה חלקה השופטת על הקביעות שניתנו באזורי. לדבריה בעל המונית נשא בעלויות העיקריות לצורך ביצוע העבודה, בראשן רכישת המונית, לצד הוצאות שוטפות כגון דלק, תחזוקת רכב ותשלום חודשי עבור הפעלת העסק באמצעות "נשר תורס". לעומת זאת, חלקו של הנהג בהוצאות תפעול העסק היה מינורי ושולי.

השופטת הוסיפה וקבעה כי העובדה שהמונית הייתה מצויה כל שעות היממה ברשות הנהג, אינה מהווה אפיון לשלילת קיומם של יחסי עבודה. "השארת רכב במימון המעסיק בידי העובד לכל שעות היממה אינה דבר חריג בשוק העבודה, קל וחומר כאשר הרכב מהווה כלי עיקרי לצורך ביצוע העבודה", כתבה.

הנשיאה סיכמה, בהסכמת יתר שופטות המותב, כי מתקיימים לגבי הנהג סממנים רבים המעידים על היותו עובד של בעל המונית. בנסיבות אלה היא הורתה על קבלת הערעור ועל החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך דיון, חישוב והכרעה בתביעות הנהג לתשלום זכויות שונות הנגזרות מהיותו עובד שכיר של בעל המונית.

בעל המונית חויב לשלם לנהג הוצאות בסך 6,000 שקל.

• ב"כ הנהג: עו"ד אריאל גולן
• ב"כ בעל המונית: עו"ד ליאור חאיק

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין