בעקבות בחירות סוערות לוועד מתחם "כפר הים" בחדרה, אחת הדיירות הכפישה את שמו של שכנה בדף הפייסבוק של קבוצת הדיירים. ביהמ"ש החליט שמדובר בלשון הרע וחייב אותה לשלם לו 50 אלף שקל.
אסיפה כללית של דיירי פרויקט "כפר הים" שהתנהלה בעיצומה של סערת הבחירות לוועד של שנת 2012 הובילה לסכסוך בין שני בעלי דירות.
לכתבות נוספות בנושא:
ביקורת שלילית באתר "קאוצ'סרפינג" עלתה לחבר 30 אלף שקל
לשון הרע במשפחה בעידן הפייסבוק
הכל החל בעקבות חשד שהתעורר בקרב קבוצת דיירים, כי חברי הוועד מעלו בכספים. כדי להרגיע את הרוחות ביקש חבר הוועד מאחד הדיירים, רואה חשבון במקצועו, לערוך דו"ח לגבי הפעילות בכספי הוועד.
הדו"ח שהגיש רואה החשבון, אשר השתייך לדיירים שתמכו בוועד הביא להתלהמות מצד אחת הדיירות, שמצאה ביטוי ב"פוסטים" שפרסמה בקבוצת הפייסבוק של המתחם. הנתבעת מתחה ביקורת נוקבת על הדו"ח שכינתה "רשימת מכולת", הטילה ספק במקצועיות רואה החשבון וכתבה שאינה מבינה כלל "מי נתן לו תעודה".
הדיירת גם האשימה אותו בשיתוף פעולה נכלולי עם חברי הוועד, וכינתה אותו "חצוף", "דוחה", "אדון כלום" וכיוצא באלה ביטויים. עוד עדכנה את חברי הקבוצה שהאיש הורשע בעבירת מס בעבר וריצה עבודות שירות.
כשכלו כל הקיצין, הגיש רואה החשבון כנגדה תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בפתח תקווה. התובע טען כי בעקבות הפרסומים המביישים, שהשפילו אותו והטילו ספק באמינותו ובמקצועיותו, הוא נאלץ לעבור דירה.
באשר לפרסום על ההרשעה בעבירת המס, טענה הנתבעת להגנת "אמת בפרסום". לגבי יתר ההתבטאויות היא טענה שפרסמה אותן מתוך תחושת שליחות ולטובת ציבור הדיירים, ולכן מדובר בביקורת לגיטימית.
השמצות והכפשות
השופטת ניצה מימון שעשוע קבעה כי אין ספק שהפרסומים הם לשון הרע. הנתבעת השמיצה את התובע ואת מקצועיותו, והציגה אותו כנוכל, שחבר לוועד ממניעים לא כשרים במטרה לסמא את עיני הדיירים בדבר הנעשה בכספם.
השופטת קבעה, שלמעט הפרסום על ההרשעה, שהוא אכן אמת, אמיתות יתר הפרסומים מוטלת בספק רב. הנתבעת לא הוכיחה שהדו"ח היה "מפוברק", מטעה או שחרג מסטנדרטים מקצועיים. היא גם לא באמת בדקה זאת לפני שהשתלחה בתובע.
על פי קביעת השופטת, אם הדו"ח היה לקוי בעיניה (אף שהשופטת סברה כי הוא אינו מעיד על חוסר מקצועיות) יכולה היתה הנתבעת לדרוש מהתובע מידע בנושא במקום לכנותו בכינויים מעליבים ולהשמיץ את עבודתו לעיני שכניו.
השופטת מימון שעשוע קבעה שהנתבעת הייתה רשאית להעביר ביקורת על הדו"ח וגם יכולה היתה לציין שהתובע הורשע בעבירה כזו או אחרת, אך לא בדרך של זלזול, העלבה והשפלה, תוך הצגתו כמי שחטא במרמה. הדרך בה בחרה להתבטא, קבעה, מעידה שמטרתה הייתה להכפיש את שם התובע ולא לקרוא לדיירים לחקור את אמיתות הדו"ח. לכן, הנתבעת לא יכולה ליהנות מהגנות החוק.
השופטת הוסיפה שאף שבדרך כלל בתיה"מ אינם נוהגים לקבוע שלקללות וניבולי פה הם לשון הרע, במקרה הזה, הדברים מצטרפים ליתר הפרסומים ומהווים חלק ממסכת ההתנהלות של הנתבעת, ששמה לעצמה למטרה להציג את התובע כאדם בזוי ונקלה. משכך, גם כל ניבולי הפה שלה ייחשבו ללשון הרע.
באומדה את הפיצוי בחנה השופטת מחד את חומרת הפרסומים וסירוב הנתבעת לחדול ולהתנצל, ומנגד, את העובדה שהחלק הנוגע לעבירת המס היה אמת ואת סערת הנפש בה הייתה שרויה הנתבעת בתקופת הבחירות.
בסופו של דבר, חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 40 אלף שקל בצירוף הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.
* עו"ד יוסף משעל עוסק בדיני לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכח לא אוזכרו בפסק הדין
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
"פסקדין" אתר המשפט הישראלי
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין