הלקוחה טענה כי הקוסמטיקאית הציגה את עצמה כמומחית לטיפול בחולי סכרת אף שאינה כזו. הקוסמטיקאית, מצידה, הכחישה זאת מכל וכל וכן את הקשר בין הטיפול לקטיעה. השופט אחסאן כנעאן דווקא האמין לה, אך למרות זאת חייב אותה בפיצוי חלקי.
בימ"ש השלום בחיפה קיבל חלקית – ותוך ביקורת לא מבוטלת – תביעתה של אישה שפנתה לטיפול פדיקור שהסתיים בפציעה ברגלה.
התובעת הגישה את התביעה בשנת 2012 נגד קוסמיטקאית-פדיקוריסטית שטיפלה בה בשנת 2006. התובעת טענה כי במהלך הטיפול הנתבעת פצעה אותה בכף רגלה, דבר שהוביל לסיבוכים בשל מחלת הסוכרת ממנה סבלה, ולבסוף לקטיעת אחת מבהונות כף רגלה.
התובעת סיפרה שפנתה אל הנתבעת – שהציגה עצמה כמתמחה ברגליים סוכרתיות – לצורך הסרת יבלת מכף רגלה הימנית.
במהלך הטיפול רגלה החלה לדמם והסתבר שהנתבעת העמיקה בגילוח העור המת וחתכה בבשר החי. לדבריה, הנתבעת התנצלה בפניה במעמד גרימת הנזק.
לביסוס טענותיה התובעת צירפה חוות דעת רפואית שלפיה נותרה לה 50% אחוזי נכות קבועה בגין הטיפול הרשלני.
הנתבעת מצדה הכחישה שהציגה את עצמה כפדיקוריסטית רפואית ומומחית לרגליים סוכרתיות. לטענתה, היא נהגה להפנות מטופלות עם רגליים סוכרתיות לקוסמטיקאיות מיוחדות אולם התובעת לא אמרה לה שהיא סובלת מהמחלה. כמו כן, הנתבעת הכחישה כל קשר בין נזקיה לבין התרשלות כלשהי מצדה.
ילדות מתרוצצות
לאחר שניתח בשיטתיות את הסוגיות השונות, השופט כנעאן הגיע למספר מסקנות. ראשית, השופט השתכנע שהתובעת לא יידעה את הנתבעת שהיא חולת סכרת ואף שהנתבעת לא הציגה את עצמה פדיקוריסטית רפואית. במילים פשוטות, השופט פשוט לא האמין לתובעת לאורך כל הדרך.
בעניין זה השופט הצביע על סתירות בעדותה, ואף על העובדה שלא צירפה עדים רלוונטים, למשל אחייניתה שהייתה נוכחת בטיפול. בהקשר זה יש לציין כי השופט מתח ביקורת על שני הצדדים בגין העובדה שהטיפול בוצע בזמן ששתי אחייניות פעוטות שלה התרוצצו במקום.
השופט אף ציין, למשל, כי "תאוריה הדרמטיים של התובעת שטענה כי לא יכלה ללכת הופרכו... הגזמות התובעת בעדותה והאדרת נזקיה אינם מאפשרים לי לתת אמון בעדותה".
בהמשך השופט הגיע למסקנה שלא הוכח קשר סיבתי בין פציעתה של התובעת לבין קטיעת הבוהן שלה. קביעה זו התבססה על מספר נימוקים, ובהם חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, התיעוד הרפואי שבכלל הצביע על פגיעה בעקב, והימנעותה של התובעת להביא לעדות את הצוות הרפואי שטיפל בה בזמן אמת.
עם זאת השופט קבע כי הנתבעת התרשלה בשני עניינים: האחד, בכך שהפרה את חובתה לשאול את התובעת באופן יזום האם היא חולת סכרת כחלק מחובה כללית המוטלת על פדיקוריסטית לשאול כל לקוח האם יש לו מחלות מיוחדות.
השני עסק בנוכחותן של האחייניות, בעניין זה נכתב כי "ביצוע הטיפול בתובעת כאשר שתי הילדות היו שם התרוצצו סביב אף הוא היווה התנהגות בלתי סבירה".
בתוך כך השופט הטיל על התובעת 25% מהאשמה לתאונה, משום שלא מסרה לנתבעת שהיא חולת סכרת ומכיוון שהשאירה את הפעוטות ללא השגחה בעת הטיפול.
התוצאה הייתה שהתביעה התקבלה חלקית. השופט קבע כי התובעת זכאית לפיצויים על נזקי החתך שנגרם לה (אך לא על קטיעת הבוהן). בסיכומו של דבר, ולאחר הפחתת אשמת התובעת, השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 30,080 שקל, בעיקר עבור כאב וסבל והפסדי שכר. הנתבעת אף חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד איריס ווגסטף – גולן ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נעמי לביא ואח'
עו"ד אדם ג'ורנו
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין