נתנה לבתה חצי דירה - והתחרטה: "רימתה אותי"

האם טענה כי בתה ניצלה את טוב לבה ובודדה אותה משאר ילדיה. אלא שבית המשפט לא שוכנע מגרסתה, ודחה את תביעתה לביטול עסקת המתנה

בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד אחת מבנותיה, בדרישה להשיב לבעלותה מחצית דירה שהעבירה לה ללא תמורה. השופטת עפרה גיא שוכנעה כי האם העניקה את המתנה מרצונה החופשי, וכי לא הוכחו כפיה, הטעיה או השפעה בלתי הוגנת המצדיקות את ביטולה.

התובעת התגוררה בדירה נשוא ההליך יחד עם בעלה המנוח במשך כ-20 שנה בשכירות ציבורית, עד שבשנת 1999 רכשו השניים את הזכויות בנכס מחברת "עמיגור" בתנאים מועדפים, תמורת כ-200 אלף שקל. מדובר בדירה המחולקת פיזית לשתי יחידות נפרדות, אך רשומה בטאבו כנכס אחד.

לאחר פטירת אבי המשפחה, ובהמשך להליכי ירושה, נרשמה ב-2020 מחצית הדירה על שם הבת-הנתבעת. ביולי 2021 חתמה אימה על מסמכים להעברת המחצית הנותרת, שבבעלותה, אליה ללא תמורה. באוקטובר אותה שנה הושלם רישום מלוא הזכויות בדירה על-שם הבת.

בשלב מסוים פרץ סכסוך בין השתיים. בתביעתה, שהוגשה בנובמבר 2023, טענה האם כי בתה "ניצלה את טוב ליבה תוך שהיא מפעילה לחץ, פועלת בעורמה, מרמה, הטעיה, חוסר תום לב קיצוני, השפעה קשה ובלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט - הכל על מנת לגזול ולחמוס ממנה את בית מגוריה, הנכס היחידי שלה עלי אדמות ועתודתה הכלכלית בזקנתה".

האם הוסיפה כי לאחר ויכוח סביב הדירה הנתבעת בודדה אותה משאר ילדיה, ניתקה אותה מהכבלים ומלחצן המצוקה, ואף איימה "לזרוק אותה לרחוב". מנגד טענה הבת כי במשך שני עשורים טיפלה במסירות בהוריה, תוך שנשאה בהחזרי המשכנתה ומימנה שיפוצים. לשיטתה האם העניקה לה את הזכויות מרצונה, כאשר הרקע לתביעתה הינו ייעוד הדירה לפינוי-בינוי.

המתנה הושלמה

בית המשפט דחה את גרסת האם וקבע כי היא הבינה, הלכה למעשה, את משמעות המסמכים שעליהם חתמה. בקביעתה זו הסתמכה השופטת גיא, בין היתר, על עדות עורכת הדין שערכה את מסמכי ההעברה, שלפיה הסבירה לאם את תוכנם.

בתוך כך נקבע כי לא הוכחה תלות מקיפה של האם בבתה, אשר שללה מהראשונה את רצונה החופשי. בנוסף התרשמה השופטת כי הסכסוך המשפחתי נוצר עקב ההחלטה להעניק לנתבעת את הזכויות, ולא להיפך.

"התרשמתי כי המתיחות שנוצרה ביחסי התובעת לבין מי מילדיה נוצרה לאחר היוודע להם על החלטתה של התובעת להעניק לנתבעת את הזכויות בדירה ולפיכך, כל טענות התובעת כאילו בידודה מיתר ילדיה ותלותה המוחלטת בנתבעת הם שדחקו אותה לפינה והובילו אותה, תוך השפעה בלתי הוגנת לחתום על תצהיר המתנה, נידחות בזאת", נכתב בפסק הדין.

השופטת אף קיבלה את גרסת הבת שלפיה נטלה את המשכנתה ושילמה את החזריה השוטפים במשך עשרים שנה. היא ציינה כי ייתכן שללא סיועה, הוריה כלל לא היו מצליחים לרכוש את הדירה. עוד הובהר כי משעסקת המתנה הושלמה ברישום, אזי אפילו התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה אינה מצדיקה, כשלעצמה, את ביטולה; זאת לצד ציון העובדה שהנתבעת לא פעלה לפינוי אימה, ואף הבהירה שתוכל להמשיך לגור בה עד סוף ימיה.

התביעה נדחתה, והאם חויבה לשלם לבתה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 35 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד טל קולסקי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד גיורא מלול ועו"ד מורן פרטיאלי טייץ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.