השופטת דחתה את בקשת הקשיש בן ה-83 לבטל את המתנה, לאחר שהתרשמה שילדיו דווקא מכבדים את אותו. עם זאת, ביחס לדירה אחרת שניתנה לאחד הילדים נקבע שהיא תוחזר לידי האב
קשיש שנתן לבנו ובתו במתנה דירה בפתח תקווה והתחרט בטענה שהם מגלים כלפיו התנהגות מחפירה, לא יקבל אותה בחזרה – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה באשדוד. בין היתר טען האב שבנו ממדר אותו מנכדיו ולא מאפשר לו לראותם. השופטת עפרה גיא דחתה את הטענות וקבעה שמדובר במתנה שהושלמה ואינה ניתנת לביטול. עם זאת היא הורתה שדירה אחרת באשקלון, הרשומה על שם הבן, תוחזר לאב לאחר שנמצא כי הוא בעליה האמיתיים.
בתקופה הרלוונטית לתביעה היה התובע (83), אבי הנתבעים, נשוי בשנית לאישה שאינה אימם. בשלב מסוים הוא רכש דירות באשקלון ובפתח תקווה. הדירה הראשונה נרשמה בטאבו על שם הבן, ואילו הדירה השנייה נרשמה על שם שני הילדים. ביוני 2021 הוגשה התביעה לבית המשפט במסגרתה ביקש האב לקבל לידיו את שתי הדירות בחזרה.
לטענתו, ילדיו שכנעו אותו שלא לרשום את הדירות על שמו, במטרה להגן על הנכסים מפני אשתו הנוכחית. ואולם, משילדיו החלו להתייחס אליו לדבריו באופן מחפיר, יש להורות על ביטול העברת הדירות לידיהם והחזרתן אליו. בין היתר סיפר האב כי מרגע שביקש להשיב אליו את רכושו ילדיו ניתקו קשר, חסמו אותו בנייד ואף אינם מאפשרים לו לשוחח עם ילדיהם, נכדיו.
מנגד טענו הילדים שהרוח החיה מאחורי התביעה היא אשתו של אביהם שמנסה להשתלט על רכושו. לגופו של עניין הם טענו שהדירה באשקלון שייכת לבן, כאשר האב לכל היותר סייע במימון רכישתה. ביחס לדירה בפתח תקווה טענו הנתבעים שמדובר במתנה שהושלמה ברישום, באופן המונע מאביהם לחזור בו.
חמש צוואות
השופטת גיא קבעה שהדירה בפתח תקווה תיוותר בבעלות הנתבעים, וכי התובע לא יכול לחזור בו מהמתנה. לתמיכה במסקנתה היא ציינה שלאורך השנים ערך התובע לטובת ילדיו חמש צוואות שונות שבכולן ציווה את הדירה לילדיו.
"הואיל ומדובר בצוואות שנערכו על ידי האב במשך למעלה משלושים שנה, אין לי אלא לקבוע כי צוואות אלו שיקפו את הלך רוחו של האב באותה העת ואת המצב הנתון בעת הרלוונטית" כתבה השופטת.
בתוך כך היא דחתה את טענת האב לגילוי יחס מחפיר מצד הנתבעים. לדבריה היא התרשמה שמדובר דווקא באנשים הנוהגים כבוד באביהם. בהקשר זה צוין כי האב אמנם טען שבנו משך מחשבונו 412,000 שקל ללא רשות, אלא שהשופטת דחתה את גרסתו וקבעה שהמשיכה בוצעה בידיעתו ולבקשתו של האב.
בנסיבות אלה נדחתה בקשת האב לחזור בו מהמתנה, ונקבע שהדירה בפתח תקווה שייכת לילדים.
לעומת זאת נקבע כי הדירה באשקלון תועבר בטאבו על שם האב. לדברי השופטת, רכישת הדירה מומנה במלואה על ידי האב, והוא נהג בה מנהג בעלים לאורך השנים כשהגיע לישראל מצרפת, מקום מושבו.
בתוך כך השופטת דחתה את טענת הבן שהדירה באשקלון רשומה על שמו, כי הסכם הלוואה שנחתם בינו לבין אביו במסגרתו הלווה לו האב כמיליון שקל לרכישת הדירה, הינו פיקטיבי. אדרבה, היא קבעה שההסכם נועד לשמש בטוחה לאב ביחס לדירה. כמו כן היא ציינה כי העובדה שלא נרשמה על הדירה הערת אזהרה לטובת האב מובנת, שכן מדובר בבני משפחה מדרגה ראשונה.
- ב"כ האב: עו"ד בן חיים יגאל
- ב"כ הילדים: עו"ד אלון בר
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 68356-06-21
עו"ד מיכאל זילברברג עוסק/ת ב- דיני משפחה ומשפט מסחרי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין