האיש ערב לנדוניה בת מאות אלפי שקלים. לאחר שבקשתו לפרוס את התשלום על פני 373 שנים נדחתה, העביר בטאבו את זכויותיו בדירה כדי שלא תמומש עבור החוב. זה לא עזר לו
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני-זוג נגד דודתה של האישה ובעלה. במוקד התביעה: התחייבות הדוד לשאת בנדוניה של התובעים בת 448,000 השקלים. אלא שהוא נמנע מלעמוד בהתחייבותו ואף ביקש בשלב מסוים לפרוס את התשלום למאות שנים. כשראה שכבר אין מוצא, הבריח את דירתו לאשתו על מנת שלא תעוקל ותמומש בעבור החוב. השופט נפתלי שילה קבע שמדובר בעסקה למראית עין הנגועה בחוסר תום לב קיצוני – וביטל אותה.
לפני כעשור החליטו התובעים, בעל ואישה חרדים, לבוא בברית הנישואים. בסמוך לחתונתם, וכמקובל במגזר אליו הם משתייכים, נערך "שטר תנאים" בין שתי המשפחות במסגרתו התחייבה משפחת הכלה להעביר לבני הזוג 700,000 שקל. הדוד חתם כערב לקיום ההתחייבות.
משפחת הכלה לא עמדה בהתחייבות ובנסיבות אלה תבעו בני-הזוג את הדוד בבית דין צדק. ביולי 2019 קבע בית הדין שעל הדוד לשלם לבני הזוג 448,000 שקל.
אלא שהדוד לא מיהר לשלם את חובו. הוא סיפר לדיינים שמצבו הכלכלי עגום וביקש שיתאפשר לו לשלם את הנדוניה בפעימות של 100 שקל בחודש. בקשתו נדחתה מהנימוק שמשמעותה פריסה לא הגיונית של הנדוניה על פני יותר מ-373 שנה, באופן שנוגד את מטרתה.
כדי להבטיח את התשלום, בית הדין הוציא במקביל צו האוסר על עשיית עסקה בדירת הדוד בבני ברק. בשלב מסוים אף הותר לבני הזוג לרשום הערת אזהרה לטובתם על הדירה אלא שאז הם גילו לתדהמתם שהדוד כבר העביר את זכויותיו בדירה במתנה לאשתו.
בני הזוג לא התבלבלו והגישו באפריל אשתקד את התביעה לבית המשפט, בה טענו שמדובר בעסקה למראית עין שיש לבטלה מכוח חוק החוזים.
התנהלות חמורה
דודי הכלה טענו מנגד שחתימת הנתבע כערב ל"תנאים" נעשתה לשם כבוד בלבד, ולפי דין תורה אין לה משמעות אופרטיבית. הדוד סיפר שהוא לומד תורה ומתקיים ממלגה נמוכה. לטענתו, אין לחייבו בסכום שאמורה לשלם אימה של הכלה – אשר לא משלמת מפני שבני הזוג "מחקו" אותה מחייהם והתנהלו כאילו היא "אוויר".
הנתבעים הוסיפו כי הדודה קיבלה את הדירה מאביה והיא הייתה שלה מאז ומעולם. לטענתם רישום בעלה כבעלים של מחצית מהזכויות נעשה אף הוא לשם כבוד בלבד.
אבל השופט שילה דחה את גרסתם. נמצא כי בזיכרון הדברים עליו חתם אבי הדודה ב-1976 נרשם שהוא ירכוש דירה ל"צעירים", ברבים, ומכאן שהדירה נרכשה עבור שניהם. בנוסף, הדוד נזכר להעביר את זכויותיו בדירה לאשתו בטיימינג מחשיד – אחרי 40 שנות מגורים ודווקא כשניתן נגדו פסק המחייב אותו לשלם לתובעים מאות אלפי שקלים.
בנסיבות אלה, קבע השופט, ברור שהעברת הדירה נעשתה לצורך הברחתה מהתובעים. הוא כתב ש"התנהלות הנתבע חמורה ביותר, שעה שידע היטב שבית-הדין אוסר עליו לבצע דיספוזיציה בדירה ולמרות זאת, הוא ביצע את העסקה והסתיר אותה מבית-הדין במשך זמן רב. הנתבע למעשה היתל בבית-הדין ובתובעים כאשר ביקש להפחית את התשלום החודשי בטענה שאין לו כספים ובפועל, הוא פרע את כל המשכנתאות שרבצו על הדירה והעביר אותה ע"ש אשתו".
בסופו של יום קבע השופט שמדובר בעסקה למראית עין הנגועה בחוסר תום-לב קיצוני, הצהיר שהיא מבוטלת והורה על החזרת הרישום בטאבו לקדמותו. הדודים חויבו לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אבישג ראבד
- ב"כ הנתבעים (הדודים): עו"ד יוסף פאלוך
עו"ד חן ספקטור
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין