נפצע במשחק כדורגל – רשות הטבע והגנים תפצה

צעיר ששיחק כדורגל בחורשת טל שבצפון הארץ מעד בגלל בור ושבר את ידו. הרשות התנערה מאחריות אך בית המשפט קבע כי היא הפרה את חובת הזהירות כלפיו וחייב אותה לשלם לו כ-900 אלף שקל

בבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה לאחרונה תביעה שהגיש צעיר שנפל בזמן ששיחק כדורגל בחורשת טל. כתוצאה מכך שבר את ידו ונותר עם נכות. התובע טען כי הנפילה ארעה עקב בור שהיה בשטח החורשה – המצוי באחריותה ושליטתה של רשות הטבע והגנים. הנתבעת טענה מנגד כי הנפילה קרתה עקב משחק הכדורגל ושלא באשמתה. אולם נשיא בית המשפט, השופט אהרון פרקש, העדיף את גרסת התובע וקבע שהנתבעת התרשלה כשלא מנעה את המפגע שבשטחה.

התובע, היום כבן 27, הגיע בקיץ 2016 לחורשת טל, שבצפון הארץ עם בני דודיו, ובמהלך שהותם הם שיחקו כדורגל במדשאה במקום. במהלך המשחק הלך התובע אחורה במטרה להשתלט על הכדור ולא הבחין בבור באדמה בעומק של כ-15 ס"מ. הוא מעד, ובניסיון לבלום הנפילה שבר את ידו. התובע הובהל לבית החולים ונאלץ לעבור מספר ניתוחים.

התובע טען כי הגורם לנפילה הוא הבור שנמצא בתחום שליטתה של הנתבעת ובאחריותה. התובע אף הציג העתקים מתמונות של הבור אשר צולמו לטענתו ביום האירוע וביום שלאחריו. לגרסתו, איבד את תמונות המקור.

הנתבעת מצידה טענה שבכלל לא היה בור במקום וכי נפילתו של הנתבע ארעה בעקבות משחק הכדורגל בלבד. לדבריה, את התמונות של המפגע צילמו בני הדודים של התובע אשר הגיעו למקום כחודשיים לאחר האירוע ויצרו בעצמם את הבור.

בתמיכה לטענה זו צירפה הנתבעת חוות דעת של מומחה לראיות מוקלטות שקבע כי ייתכן שהתמונות אכן צולמו במועד אחר ולא בסמוך לאירוע.

בנוסף היא ציינה כי בטופס דיווח שמולא מיד לאחר התאונה ובמסמכים הרפואיים מבית החולים שאליו הובהל התובע לא הוזכר שום בור, ומדובר בטענה שעלתה רק בשלב מאוחר יותר.

מעבר לכך, טענה הנתבעת כי בור של 15 ס"מ בשמורת טבע לא נחשב למפגע שיש להטיל עליה אחריות בגינו.

הצדדים היו חלוקים גם בקשר לנזק שנגרם לתובע. לאור פערים משמעותיים בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע כי התובע נותר עם נכות תפקודית בשיעור של 28%.

חובת הזהירות והפרתה

השופט אהרון פרקש ציין כי התובע כשל מלהוכיח את המועד בו צולמו התמונות, לאור סתירות בעדויות ואובדן תמונות המקור. למרות זאת, הוא האמין לגרסת התובע בדבר קיומו של הבור.

השופט הבהיר כי על הנתבעת, בהיותה אמונה על ניהול ואחזקת החורשה, חלה חובת זהירות כלפי התובע. בהינתן קיומו של הבור, היא הייתה יכולה לצפות שמפגע שכזה המצוי בשטחה יוביל לנפילה ולנזק כפי שאירע לתובע, ולכן היא אחראית לנזקיו.

עם זאת, השופט ציין כי התובע אדם בוגר שבחר לקחת חלק בפעילות ספורטיבית בשטח שאינו ייעודי לכך, והתאונה אירעה בעת ריצה לאחור. בנסיבות אלה, יש לייחס לו אשם תורם לנזקיו בשיעור של 40% .

מכאן עבר השופט לחישוב נזקי התובע, שהועמדו על סך של 1,344,000 שקל

לאחר הפחתת האשם התורם, נפסקו לתובע פיצויים בסך של 761,400 שקל בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות לעבר, הפסדי שכר לעבר, אובדן כושר השתכרות, אובדן זכויות פנסיוניות, עזרת הזולת לעבר ולעתיד בתוספת 20% שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד יעקב לוי ואח'
• ב"כ הנתבעת: ב"כ ממשרד עו"ד בלטר גוט ואח'

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין