גרסתו של הנער כי "הלך לאיטו" והחליק על שלולית נדחתה לאחר שנקבע כי הפציעה אירעה תוך כדי מרדף בינו לבין חברו, אך למרות זאת בית המשפט קבע כי המלון נושא באחריות. מדוע?
בית משפט השלום בקריית גת הורה לחברת "פנינה שחורה מעבדות" – בעלת מלון מרגוע שבערד – לשלם כ-180 אלף שקל פיצויים (כולל הוצאות משפט) לנער שנפגע בידו לאחר שנתקל בדלת זכוכית שהתנפצה. סגן הנשיאה השופט אור אדם קבע כי בית המלון התרשל כלפי הנער, אם כי ייחס גם לו חלק מהאחריות.
התובע, יליד 1994, הגיש את תביעתו בעקבות תאונה שאירעה ב-2010, כאשר היה בן 16 והתארח עם בני כיתתו במלון.
לא הייתה מחלוקת על כך שידו נפגעה כתוצאה מהתנפצות דלת זכוכית אולם הצדדים הציגו גרסאות שונות לגבי מה שהוביל לכך.
התובע טען כי הלך לאיטו ברחבת המלון, כשלפתע החליק על שלולית מים ועף קדימה. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע רץ אחרי נער אחר, או שנער אחר רץ אחריו, וכך התנגש בדלת.
אל תביעתו צירף התובע חוות דעת מומחה בטיחות, שקבע כי הזכוכית שנשברה לא עמדה בתקן כפי ואינה "זכוכית בטיחות". המומחה הוסיף כי אם היתה מותקנת במקום זכוכית תקנית, ספק אם היא הייתה מתנפצת.
בכל זאת קטין
סגן הנשיאה אדם הבהיר כי עדותו של התובע הייתה "הפכפכה ובעייתית" שכן הוא שוב ושוב נקלע לסתירות ולא ידע לתת תשובות ברורות לשאלות מסוימות. כך למשל, הוא לא ידע להסביר מדוע מומחה רפואי מטעמו ציין כי נפל כי לאחר שנתקל בשטיח – עניין שלא הוזכר בגרסתו.
כמו כן, התובע לא ידע להסביר מדוע המנהלת הפדגוגית העידה כי מיד לאחר האירוע הוא סיפר שרץ אחרי תלמיד אחר ופגע בזכוכית. לעומת זאת, עדותה של אותה מנהלת – אשת חינוך ניטרלית ונטולת אינטרסים – עוררה רושם אמין, כשסיפרה כי היא לא ראתה את האירוע עצמו אבל שמעה את הצעקות, יצאה מיד החוצה, ואז התובע עדכן אותה במה שהתרחש.
בהקשר זה השופט ציין כי הגרסה שמסר התובע למנהלת באופן ספונטני מיד לאחר האירוע תואמת יותר את אופן שבירת הדלת, שכן אם התובע צעד לאט קשה להאמין שההחלקה הייתה בעוצמה מספקת לניפוץ הדלת.
לפיכך השופט קבע כי התובע נפל לאחר שרץ ונתקל בדלת הזכוכית תוך כדי מרדף או משחק עם נער אחר, וללא כל גורם שהפריע לו כגון מים או שטיח.
בהיבט המשפטי, השופט ציין כי לנוכח מסקנות מומחה הבטיחות, קיימת "התרשלות של הנתבעת בסוג הזכוכית ממנו הורכבה הדלת במלון, התרשלות שגרמה לתאונה".
מחלוקת נוספת נגעה למידת האחריות שיש לייחס לתובע, מה שנקרא בשפה המשפטית "אשם תורם", והשופט החליט לייחס לו 15% מן האשמה.
קביעה זו הייתה תוצאה של התחשבות בכך שמצד אחד, כשמדובר בקטינים הנטייה היא לצמצם בהטלת אשם תורם שכן יש לצפות מקטינים להתנהגות לא שקולה, ומצד שני בכך שהתובע היה נער בן 16 – גיל שבו כבר הבין את ההשלכות של מעשיו.
לגבי הנזק, מומחית מטעם בית המשפט קבעה כי לתובע נגרמה נכות קבועה בשיעור של 10% בגין צלקת ביד. לאחר ניתו הפגיעה של הנכות בכושר העבודה, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 144,500 שקל בגין הפסדי שכר, כאב וסבל, והוצאות רפואיות. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 38,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דיני נזיקין דניאל רווח
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שהם סולומון
עו"ד חגית אפרתי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין