בני זוג רכשו דירה והשכירו אותה עד שמכרו את הנכס. מנהל המיסוי קבע שהם אינם זכאים לפטור החלקי ממס רכישה המגיע לנכים שרוכשים דירה למגורים. ערר שהגישו נדחה
השופט שמואל בורנשטין דחה לאחרונה ערר שהגישו בני זוג על החלטת מנהל מס שבח נתניה שביטלה פטור חלקי ממס רכישה שהוענק להם. ההטבה, בשווי של כ-100,000 שקל, ניתנה על סמך הצהרת בני הזוג כי בכוונתם לגור בדירה. היא בוטלה לאחר שהתברר כי השניים לא גרו בדירה בכל התקופה בה החזיקו בה. השופט הבהיר כי הפטור בחוק נועד לסייע לנכים להשיג קורת גג מעל ראשם, ולא להקל על רכישת דירות להשקעה.
ב-2015 רכשו בני הזוג דירה בנתניה. באותו מועד הם גרו בנכס אחר שבבעלותם בעיר. הם הגישו למנהל מס שבח הצהרה על רכישת הנכס וטענו כי הם זכאים לפטור חלקי ממס רכישה בהיותם נכים. עוד הם הצהירו שהדירה תשמש למגוריהם.
באפריל 2016 החליט מנהל המס לאשר את הפטור החלקי בכפוף להמצאת מסמכים המעידים על מגורים בפועל.
בפברואר 2019 מכרו בני הזוג את הדירה. הדירה הושכרה בכל התקופה בה הייתה בבעלותם.
כחצי שנה לאחר מכן החליט מנהל המס לתקן את שומת מס הרכישה שהוצאה לזוג ולבטל את הפטור החלקי שקיבלו.
השניים הגישו ערר. לטענתם, הם רכשו את הדירה על מנת להתאימה לצורכיהם ולמגוריהם. רק לאחר שלא הצליחו למכור את דירת המגורים שלהם וכן לאחר שמצבם הרפואי התדרדר, מכרו את הדירה. לשיטתם, יש להחיל את הפטור בכל מקרה בו יש כוונה לגור בדירה, ולאו דווקא מגורים בפועל.
הם הוסיפו כי מצבם הכלכלי והבריאותי ירוד אין להם יכולת לשלם את המס. הם הדגישו כי לא היה באפשרותם לעבור לדירה החדשה שכן לא היו בידיהם המשאבים הנדרשים לשיפוצה והתאמתה לצרכיהם.
מנהל המיסוי טען מנגד כי על מנת לקבל את ההקלה, על הנכה לגור בדירה בפועל. משתנאי זה לא התקיים, אין מקום להענקת הפטור החלקי. הוא הדגיש שבני הזוג לא גרו בדירה ולו יום אחד, כשמטרת הפטור היא לסייע לנכים לרכוש קורת גג תחת ראשם.
תקנה סוציאלית
ועדת הערר שבבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בראשות השופט שמואל בורנשטין, דחתה את הערר. השופט בורנשטין ציין כי לשון החוק ברורה והפטור יינתן בגין דירה אותה רכש הנכה ובה התגורר. מדובר בתקנה סוציאלית המיועדת לסייע לנכה לרכוש דירה שתשמש קורת גג מעל ראשו, והיא אינה מיועדת להקל על נכה לרכוש דירה.
כמו כן, אין לצפות ממנהל מיסוי מקרקעין כי יחקור כליות ולב על מנת לברר האם מי שרכש את הדירה התכוון באמת ובתמים לגור בה, ומאיזו סיבה כוונתו זו לא יצאה אל הפועל.
השופט קבע שבני הזוג לא הצליחו לשכנע כי לא רכשו את הדירה על מנת להפיק ממנה רווחים. מחומר הראיות עלה כי בהשכרה ובמכירה הפיקו בני הזוג רווח כולל של כ-345,000 שקל. יתר על כן, בכספי התמורה שהתקבלו ממכירת הדירה הם רכשו משרד, שאף אותו מכרו זמן קצר לאחר מכן ברווח של כ-100,000 שקל. ספק אם בנסיבות אלה מתן הפטור ממס רכישה עולה בקנה אחד עם מטרות החוק.
עוד הוא ציין שגם לא סביר שבני הזוג בדקו את עלויות השיפוץ והתאמת הדירה לצרכיהם רק אחרי שרכשו את הדירה. בני הזוג חויבו בהוצאות בסך 15,000 שקל.
השאלה העקרונית שבית המשפט התמודד איתה היא עומק ההקלה לנכים כדי שהפטור לא ישמש מנוף להשקעה בנדל"ן במקום לסייע להם למצוא פתרון מגורים הולם.
ואני שואלת האם זה המקום לחייב נכים בתשלום מלוא המס? האם חייהם לא מספיק קשים גם כך, שהמדינה יכלה להרשות לעצמה להיות קצת יותר נדיבה כלפיהם?
לפסק הדין בתיק ו"ע 61821-02-20
- ב"כ העוררים: עו"ד מיכל ברששת
- ב"כ המשיב: עו"ד לירון ברנד קויפמן
עו״ד נורית פיש
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין