אם לשבעה הורתה בצוואתה להעביר את כל רכושה לנכדה אחת, בתו של בנה. התנגדות שהגישו ארבע מבנותיה התקבלה ונקבע כי הבן והנכדה גרמו לתלות מוחלטת של הסבתא בהם עד כדי שלילת רצונה החופשי
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל התנגדות שהגישו ארבע אחיות לצוואה שהותירה אמן. האם הורישה את כל רכושה לנכדתה, בתו של בנה. הבן הציב את בתו בת ה-17 לטפל באמו ולגור עמה במשך 10 שנים, ובתוך כך מנע כניסת בני משפחה אחרים לדירה. בפסק הדין נקבע כי הבן והנכדה בודדו את האם והפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת כדי לזכות ברכוש.
הסבתא נפטרה ב-2015. נכדתה הגישה בקשה לקיים צוואה שלה מ-2007 בה הורישה לה את כל רכושה.
ארבע מבנותיה הגישו התנגדות. הן טענו כי הצוואה היא תוצאה של ניצול של האם מצד אחיהן, אביה של המבקשת.
הן סיפרו כי ב-2003, כשהחל מצב אביהן (שנפטר ב-2008) להתדרדר, אחיהן לחץ שהוא יטפל בהורים. הן ריחמו עליו כי לא עבד וממילא חיי על חשבון ההורים, והסכימו. הוא טיפל בהורים באופן בלעדי וקיבל שכר חודשי אך תוך כדי כך הרחיקן מהם. בן היתר הוא החתימם על מסמכים, התנהג ברכושם כבעלים, צעק עליהם והפחידם. בהמשך מנע כל קשר בין ההורים לשירותי הרווחה ואסר עליהם להיכנס לבית האם.
האחיות הוסיפו כי בסוף שנת 2005 האם נפלה ואושפזה, שוחררה מהשיקום בכסא גלגלים, ומאז היא סבלה מירידה קוגניטיבית והייתה זקוקה לטיפול וסיוע צמוד. בשנת 2006 העביר האח את בתו, הנכדה, כשהייתה כבת 17 לשמש כמטפלת צמודה לאם. הצוואה נחתמה ב-2007 כשהמנוחה מנותקת לחלוטין מבנותיה וגרה בבית עם הנכדה תלויה ונתמכת בה ובמצב נפשי וקוגניטיבי ירודים ביותר ונתונה לשליטת בנה.
הן צייינו כי האם לא ידעה קרוא וכתוב, הייתה חסרת בטחון וללא קשרים חברתיים. כמו כן, עוד בחייה של האם הן פעלו כדי כנגד האח שהרחיק אותן ממנה והתקיים הליך אפוטרופסות לפני עשר שנים שבסופו מונה לאם אפוטרופוס. במסגרת ההליך השופט עצמו ערך ביקור בבית האם בליווי משטרה כדי לנטרל את התנגדות הבן לכניסה לבית.
הנכדה טענה מנגד כי יש לכבד את רצון המנוחה להוריש לה את כל רכושה. היא ציינה כי הייתה האדם הקרוב ביותר לסבתה במשך 10 שנים עד לפטירתה.
התנכרות ונישול
השופטת אילת גולן תבורי קבעה כי ממכלול הראיות והעדויות עלה שהבן שלט על אמו באמצעות הנכדה, מה שהביא בפועל לניתוק המנוחה מבנותיה הנוספות ומהסובבים אותה. מעורבותו של הבן הלכה וגברה עד כדי שלילת רצונה החופשי.
היא ציינה כי הוכח שהמנוחה הייתה תלויה לחלוטין בבנה ובנכדתה בכל המובנים, כלכלית ונפשית. הכניסה והיציאה מביתה נשלטו על ידי הבן והנכדה, כולל באמצעות מפתח, מנעול ומצלמות, ולא היה יוצא ובא מבלי אישורם.
השופטת הוסיפה כי אף שהמנוחה הייתה כשירה קוגניטיבית, בחוות דעת פסיכיאטרית מאת מומחית בית המשפט נקבע כי במועד החתימה על הצוואה היא לא יכלה לעמוד בפני לחצים שהופעלו עליה.
כל אלה הביאו את השופטת למסקנה שצוואת המנוחה איננה פרי רצונה החופשי אלא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת. לפיכך קיבלה השופטת את ההתנגדות ופסלה את הצוואה.
הנכדה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 26634-09-15
- ב״כ המתנגדות: עו״ד בעז קראוס, עו"ד נועה בינדר שטיינברג
- ב״כ המשיבה: עו"ד ד"ר שי שגב
עו״ד נורית פיש
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין