ניתוח אפנדציט הסתבך – המטופלת תפוצה בחצי מיליון שקל

מנתח מבית החולים רמב"ם הפעיל כוח מופרז וגרם לפגיעה בכלי הדם של המטופלת, שפיתחה חרדה, דיכאון ופגיעה בחיי המין

בת 27 שאובחנה בבית החולים רמב"ם כסובלת מדלקת בתוספתן עברה שם ניתוח לכריתתו. הניתוח בוצע בדרך של החדרת מצלמה לבטנה של הפציינטית באמצעות מחט. השופטת רחל קרלינסקי מבית משפט השלום בכפר סבא קבעה כי החדרת המחט – שגרמה לנזק בכלי הדם של הפציינטית – נעשתה באופן רשלני, וחייבה את המדינה לשלם לה פיצויים והוצאות בסך 556,500 שקל.

באפריל 2012 האישה הגיעה לחדר המיון עם כאבי בטן, בחילות והקאות, ואובחנה אצלה דלקת חריפה של התוספתן. לאחר מספר שעות המתנה היא הוכנסה לחדר הניתוח, ומיד עם החדרת המצלמה אל בטנה התגלה דימום בחלל הבטן. הצוות הרפואי ביצע לחץ מקומי על הדימום כדי לגרום לעצירתו, והזעיק צוות נוסף.

בתביעה שהגישה האישה במאי 2017 נגד המדינה כבעלת בית החולים היא טענה כי הדימום המסיבי נגרם בשל כך שהמנתח שטיפל בה הפעיל כוח רב בעת החדרת המצלמה לבטנה באופן רשלני. לדבריה, בעקבות המקרה היא פיתחה תסמיני חרדה ודיכאון, ואף חוותה פגיעה בחיי האישות. בנוסף, לטענתה, בית החולים לא יידע אותה על האפשרות לעבור את הניתוח בשיטה אחרת של חיתוך הבטן ("הגישה הפתוחה"), ללא החדרת מצלמה. התובעת טענה כי הייתה בוחרת בדרך זו, לו הוצגה לה.

מנגד טענה המדינה כי השיטה הלפרוסקופית (באמצעות מחט) שנבחרה על ידי הצוות הרפואי במקרה זה היא השיטה הנוהגת בעולם כולו, ולכן הצוות הרפואי פעל כנדרש. טענה זו נתמכה בחוות דעת מומחה, שאף ציין כי למנתח שטיפל בתובעת היה ניסיון של כ-350 ניתוחים דומים, והוא פעל ללא דופי.

הדבר מעיד על עצמו

תחילה קבעה השופטת קרלינסקי כי הנטל לשכנע שבית החולים לא התרשל מוטל על המדינה, לאור הכלל הראייתי הקבוע בפקודת הנזיקין ולפיו "הדבר מעיד על עצמו". היא ציינה כי שאלת המפתח נוגעת למידת הפעלת הכוח על ידי המנתח, ולאחר שבחנה את מסכת הראיות היא שוכנעה כי "נמצאה הפרה של סטנדרט הפעילות הרפואית הסביר".

השופטת נימקה את עמדתה בין היתר בכך שהמדינה לא הצליחה להוכיח שננקטו אמצעי הזהירות הנדרשים בעת החדרת המחט, ועדות המנתח לא סיפקה תשובה ברורה לשאלה אילו אמצעי זהירות ננקטו, אם בכלל.

היא גם הסבירה שיש להטיל ספק במהימנות עדותו, שכן היא ניתנה כעשור לאחר הניתוח והמנתח גילה בקיאות "דווקא" בשלבי הניתוח להבדיל מפרטים אחרים. "עסקינן בעד שעיקר עדותו אמת אך דבריו מתובלים באי דיוקים, שחלקם מהותיים", סיכמה.

לאור זאת נקבע כי ההנחה הסבירה יותר היא ש"הגורם לפגיעה נבע מחדירה ראשונית לדופן הבטן במידה שאינה הולמת את הנדרש, ותוצאתה בנזק לכלי הדם".

עם זאת, השופטת הדגישה כי למעט בשלב הראשוני של החדרת המחט לבטן המטופלת, הצוות הרפואי פעל באופן תקין.

לסיום, השופטת דחתה את טענת התובעת לפיה הייתה בוחרת בניתוח בשיטה הפתוחה, בין היתר לנוכח תגובתה המבוהלת של התובעת למראה שלה לאחר הניתוח, אשר הסתיים בסופו של דבר בשיטה הפתוחה עקב הדימום.

לתובעת נפסקו פיצויים בסך 451,000 שקל על אובדן השתכרות, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' וכאב וסבל. כמו כן נפסקו לטובתה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 105,500 שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין