שיקים של בעלי מרכול במזכרת בתיה לא כובדו, ונותרו חייבים סכום גדול לספק של פירות שמכר להם סחורה. השופט קבע כי תבוצע "הרמת מסך" בינם לבין החברה שלהם, שבשמה מסרו את השיקים.
בית משפט השלום ברמלה קיבל את תביעתה של חברת "צ.ה יצרני בננות", והורה למי שהיו בעלי מרכול ממזכרת בתיה לשלם לה כ-118,000 שקל. השופט הבכיר זכריה ימיני קבע כי בעלי המרכול ישלמו מכיסם האישי את החוב של החברה שאמצעותה מסרו לתובעת שיקים עבור סחורה שרכשו ממנה.
מערכת היחסים בין הצדדים החלה בסוף 2014. הנתבעים היו משלמים לתובעת עבור רכישות שרכשו ממנה. בשלב מסוים הרכישות החלו להתבצע באמצעות שיקים של העסק – על שם חברת "איטח שוק האיכר".
במהלך שנת 2016 הנתבעים רכשו מהתובעת סחורה בשווי של כ-120,000 שקל, ומסרו בגינה שיקים של החברה, שלימים התברר שהיו חסרי כיסוי.
בסמוך לכך, הנתבע מכר את העסק לאדם אחר, תמורת למעלה מ-1.1 מיליון שקל.
בתחילת 2017 הגישה התובעת את תביעתה, לאחר ששיקים שקיבלה לא כובדו, זאת בהמשך לתיק שפתחה בהוצאה לפועל לביצוע מספר שיקים, שם התברר שהחברה של הנתבעים חדלת פירעון וריקה מנכסים.
טענתה העיקרית של התובעת – שגובתה בפירוט של עשרה שיקים – היתה כי יש להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין בעליה (שני הנתבעים) לבין החברה (הנתבעת השלישית), ולשלם את סכום החוב שלה.
הנתבע טען כי בסוף 2016 החליט לסגור את העסק עקב חובות רבים וקשיים כלכליים. לגבי החוב נטען כי מדובר בחוב של החברה ולא חוב אישי, כך שאין הצדקה להרים את מסך ההתאגדות.
עברו לבית מרווח
אלא שהשופט ימיני סבר שיש לחייב את הנתבעים אישית, לאחר שהגיע למסקנה כי הנתבעים "ניהלו את החברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ובאופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה..."
בנוגע להשתשלשלות האירועים, השופט הפנה לכך שעוד לפני השיקים הרלוונטיים, הנתבעים מסרו לתובעת שיקים שלא כובדו ולאחר מכן ביקשו לדחות את מועד פירעונם ומסרו שיקים חלופיים.
"התנהלות זו מצביעה על קשיים פיננסיים רבים, ועל הנתבעים היה לשקול בכובד ראש האם להמשיך לנהל את העסק או לא כבר בשלב מוקדם מאד", כתב.
בנוסף לכך, השופט הבהיר כי הנתבעים "לא עשו מאמץ אפילו הקטן ביותר להביא ראיות תומכות לטענותיהם, דבר המוכיח שטענותיהם נטענו מן הפה ולחוץ".
כך למשל, הם לא זימנו לעדות את רו"ח של החברה שיכול היה לספק נתונים על מצבה לפני הקריסה, ולא זימנו נציגים של של בנק דיסקונט ובנק לאומי, שיביאו דפי החשבון של שני חשבונות העסק בגלגוליו השונים, על מנת להראות את ההתנהלות התקינה הנטענת של הנתבעים בניהול החשבונות.
"עצם העובדה ששני החשבונות הוגבלו, ונותרו בהם חובות בסכומים של מאות אלפי ₪ אומרת דרשני", הוסיף השופט.
השופט אף הפנה לכך שבמהלך אותה תקופה של קשיים כלכליים, הנתבעים לקחו משכנתא ועברו לגור בבית מרווח יותר, ולצורך מימון לפחות חלקי של העניין התשמשו ברווחי העסק.
בתוך כך השופט אף הגיע למסקנה שאין ממש הפרדה בין הנתבעים לבין החברה שהיתה להם, ולמעשה דובר על עסק משפחתי לכל דבר ועניין.
בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובעת 118,668 שקל בתוספת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד גל וולקוביץ
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין