האיש הסכים למכור לאשתו את חלקו בדירה בעקבות קריסת העסק שלו. לאחר שהתגרשו הוא טען שהוטעה ונעשק אבל בית המשפט התרשם שבזמנו זה היה עבורו הפתרון הרע במיעוטו
בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לפני מספר חודשים תביעה של מפיק ידוע לביטול תוספת להסכם הממון שנכרת בינו לבין אשתו דאז במסגרתה רכשה את חלקו בדירה המשותפת בעזרת אביה. השופטת הבכירה שושנה ברגר קיבלה את גרסת האישה שלפיה הרעיון היה להציל את הבית לאחר שהעסק של התובע קרס והבנקים החלו לרדוף אותם, והתובע הבין היטב שהמשמעות היא שהדירה עוברת לבעלותה. נקבע כי באותה תקופה היה זה הפתרון הרע במיעוטו עבור התובע שקיבל זכות להמשיך לגור בדירה במקום לאבד אותה לנושים.
פסטיבל גדול שהפיק התובע ב-2006 כשל בצל מלחמת לבנון השנייה והוביל את העסק לקריסה. זמן קצר לאחר מכן הוא ואשתו אישרו בבית המשפט תוספת להסכם ממון מ-93', שקבעה בין היתר כי האישה תרכוש את חלקו בדירה המשותפת במימון אביה והוא יקבל זכות מגורים בלבד.
במקביל, ובהתאם לתנאים שהציב האב למימון, נחתם חוזה מכר שלפיו התובע ואשתו מוכרים את הדירה לאחיה – עו"ד במקצועו – שיחזיק בה בנאמנות עבור אחותו.
פחות מחודשיים לאחר מכן עזבה האישה את התובע והוא הגיש בתגובה תביעה לביטול שני ההסכמים, בטענה שחתם עליו תחת הטעייה ומצגי שווא שהציגו בפניו גרושתו ואחיה. התובע טען כי רק בדיעבד הוא הבין שהשניים ניצלו את מצבו הנפשי הירוד כדי לעשוק אותו ולגרום לו לוותר על הדירה – מעשה שעשה רק מתוך אהבה ומשום שאשתו הבטיחה לו שזה יציל את הנישואים.
הנתבעים הציגו את הדברים אחרת. גרושתו של התובע הבהירה כי בתקופה שבה נחתמו ההסכמים היא באמת רצתה להציל את הזוגיות אבל התנהגות תוקפנית ואלימה מצד התובע ומתח בלתי פוסק סביב המצב הכלכלי הכריעו אותה בסופו של דבר.
באשר להסכמים היא ציינה כי הגיעו יחד לפתרון הזה כדי להציל את הדירה וזו הייתה הברירה הרעה פחות מבחינת התובע, שקיבל זכות להמשיך לגור בה וסיוע בכיסוי החובות שלו.
איש עסקים מנוסה
השופטת הבכירה שושנה ברגר קיבלה את גרסת הנתבעים תוך שציינה כי עדויותיהם על מערכת היחסים ועל הנסיבות שהובילו לכריתת ההסכמים היו אמינות, כנות ומהימנות.
השופטת ציינה כי ההסכמים נחתמו על רקע ההידרדרות הכלכלית של התובע והעובדה שהנושים החלו להידפק על דלתותיו והיה פיגור משמעותי בתשלומי המשכנתה. מכאן, שההסכמים אכן היו הרע במיעוטו עבור התובע, שאחרת הבנק הממשכן היה מממש את הדירה ולתובע לא הייתה קורת גג כלל.
השופטת שוכנעה עוד כי התובע היה מודע לתנאי ההסכמים והשלכותיהם וחתם עליהם מרצונו החופשי, תוך שהדגישה שמדובר באיש עסקים מנוסה ושהתוספת אושרה בבית המשפט לאחר שווידא מול בני הזוג שזהו רצונם. השופטת הוסיפה כי לא התרשמה שהמורל הירוד של התובע באותה תקופה, כפי שתיאר זאת אחד העדים, הפך אותו לכר נוח לניצול ועושק.
השופטת אף לא סברה שהתובע הוטעה לחשוב שחתימתו תרפא את מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת שהייתה רחוקה מלהיות תקינה.
בסיכומו של דבר השופטת לא שוכנעה שיש עילה טובה לביטול ההסכמים ודחתה את התביעה. התובע חויב בהוצאות משמעותיות של 30 אלף שקל על רקע התנהלות לא ראויה כלפי הנתבעים, שכללה עלבונות והתבטאויות לא מכבדות.
לפסק הדין בתמ"ש 16671-07
עו"ד דורית גלוברמן-קרט
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין