השופט קבע באחרונה שאשתו של בן ה-70, הצעירה ממנו ב-13 שנה, ניצלה את מצוקתו הרגשית ואת כמיהתו לשיקום נישואיהם כדי להחתימו ב-2011 על הסכם לא מאוזן קיצונית שהעביר אליה את כל דירותיו, כספו וזכויותיו הפנסיוניות.
בני הזוג נישאו ב-1995 והביאו לעולם שתי בנות. לבעל, איש אקדמיה, היו אלה נישואים שניים ולאישה נישואים ראשונים. חייהם המשותפים של השניים היו רצופים עליות ומורדות.
ביוני 2011, לאחר משבר נוסף בו האישה האשימה את הבעל בבגידה, הם חתמו על הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט למשפחה בתל אביב.
ההסכם קבע שאם הצדדים ייפרדו נכסי הנדל"ן שלהם (בית המגורים ודירה נוספת) יעברו לבעלותה המלאה של האישה. עוד נקבע שהבעל ימשיך לשלם את המשכנתא על הבית אף שלא יגור בו. כמו כן הוסכם שהאישה תקבל את מלוא הכספים שבחשבונות המשותפים, את כל זכויות הפנסיה של הבעל מעבודתו במשך 40 שנה ואת כל חסכונותיו.
ביולי 2013, לאחר משבר נוסף, האישה תבעה את אכיפת הסכם הממון. הבעל הגיש תביעה שכנגד בה ביקש לבטל את ההסכם מחמת עושק, הטעייה וחוסר תום לב.
הבעל סיפר שמזה שנים ארוכות מצבו הנפשי ירוד והוא סובל מדיכאון וחרדה. לדבריו, הוכר כ"הלום קרב" בשל השתתפותו במלחמת ששת הימים.
הוא טען שחתם על הסכם הממון רק כדי לרצות את אשתו ולשמור על התא המשפחתי שכן האישה הציבה את החתימה כתנאי להמשך הנישואים. לדבריו, לא היה לו שיקול דעת ממשי והוא לא יכול היה מבחינה נפשית להתנגד לה.
הבעל הוסיף שהאישה ניסחה את ההסכם יחד עם עורך דינה בעוד שהוא לא היה מיוצג בשלבי המשא ומתן. כמו כן, הוא סבר שמדובר ב"הסכם מגירה" שלא סביר שימומש אי פעם שכן האמין שאשתו באמת רוצה לשקם את הנישואים.
הוא הדגיש שההסכם מקפח אותו לחלוטין ומנשל אותו מכל רכושו, ואכיפתו אינה מתקבלת על הדעת שכן היא מותירה אותו בגיל 70 ללא קורת גג או מקור הכנסה וגוזרת עליו חיי עוני ודלות.
האישה טענה מנגד שלפני שההסכם אושר בבית המשפט הוא הוסבר לשניהם בשפה ברורה והבעל הסכים להתחייבויות מתוך מודעות מלאה.
היא הוסיפה שבעלה חתם על ההסכם כדי לזכות במחילתה על בגידותיו ולאחר שסלחה לו ושבה לחיות עמו הוא מבקש כיום להתנער מהתחייבויותיו.
שקט נפשי
השופט ארז שני העלה את השאלה המתבקשת: למה חתם הבעל בגילו המתקדם על הסכם שמימושו אינו מותיר לו כל עתיד?
הוא ציין שלהתרשמותו האישה לחצה על הבעל לחתום על ההסכם תוך שימוש בתחושות האשם שלו על בגידותיו והוא היה מוכן למלא את כל מבוקשה למען "השקט הנפשי" שלו ושמירה על משפחתו.
השופט קיבל את טענות הבעל שההסכם נחתם מתוך עושק, הטעייה וחוסר תום לב. הוא קבע שחומר הראיות מעלה שמצבו הנפשי של האיש היה רעוע והוא סבל מ"חרדת נטישה" עד כדי אי יכולת להתמודד עם המציאות. במקביל הוא היה נתון לסחיטה מצד אשתו, שהייתה מודעת למצוקתו ואיימה להטיל "כתם" על שמו המקצועי תוך חשיפת "רומן" שניהל לטענתה עם חבר לעבודה.
השופט הוסיף שתנאי ההסכם גרועים באופן קיצוני מהמקובל ומתקיימים טעמים של מוסר וצדק חברתי המצדיקים התערבות.
בנסיבות אלה הורה השופט על ביטול ההסכם וחייב את האישה בהוצאות של 30,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד יאיר גרין, עו"ד ניצן שמואלי, עו"ד שמאי מנטש
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דני שרמן
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין