נדחתה עובדת שטענה כי פוטרה בהריון: "ניתקה קשר"

רכזת בכירה ברשות לזכויות ניצולי השואה תבעה את הרשות בטענה כי פוטרה בזמן שהייתה בהיריון. בית הדין לעבודה התרשם שהעובדת נעלמה למעסיקיה ולא ענתה לפניותיהם, כך שמדובר בהתפטרות

השופטת מרב חבקין דחתה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שהועסקה מספר חודשים ברשות לזכויות ניצולי השואה. העסקתה של העובדת הסתיימה בתחילת 2020 זמן קצר לאחר שילדה. השופטת קבעה שהמעסיקה לא פיטרה את העובדת. היא קיבלה את גרסת הממונים כי ניסו ליצור עם העובדת קשר ללא הצלחה במהלך תקופת היעדרות ממושכת, ויש לראות בהתנהלותה התפטרות.  

באפריל 2019 התובעת החלה לעבוד ברשות לזכויות ניצולי השואה בתפקיד רכזת בכירה במחלקת שירות רפואי (לאחר שנבחרה לתפקיד במכרז פומבי).

כחמישה חודשים לאחר מכן היא זומנה לשיחה בה נכחו הממונה הישיר, מנהלת התחום ואמרכלית הנתבעת.

על מהות השיחה יש מחלוקת בין הצדדים. התובעת טוענת שמדובר היה בשימוע אליו זומנה ללא התראה ואילו לשיטת הנתבעת זו הייתה שיחה משוב.

לאחר השיחה הודיעו הממונים לתובעת כי היא תמשיך בעבודתה תוך מתן הזדמנות להשתפר.

לאחר חופשת מחלה ממושכת בספטמבר 2019 הודיעה נציגת הנתבעת לתובעת כי היא נאלצת להפסיק את תשלום שכרה בשל היעדר יתרות לניצול. בחודש זה קיבלה התובעת שכר נמוך בסך של כ-3,000 שקל בלבד.

באוקטובר 2019 שלחה התובעת לנציגת הנתבעת מייל בו הודיעה כי היא יוצאת לחופשת לידה מוקדמת. הנציגה ביקשה ממנה אישור על מועד הלידה המשוער אך התובעת לא הגישה אישור כזה. היא ילדה בסוף אותו חודש.

לאחר ניסיונות של נציגי הנתבעת לקבל מהתובעת אישורים על הלידה, שלא צלחו, נשלח לה מכתב בינואר 2020 ממשרד האוצר שכותרתו "היעדרות מהעבודה ללא רשות" בו נכתב כי מעמדה הוא כשל מי שהתפטרה משירות המדינה.

בתביעה טענה התובעת כי היא פוטרה מעבודתה ללא ידיעתה כשמועד סיום העבודה היה לכאורה יום לאחר השימוע, וכשהיא שוהה בחופשת מחלה ובהיריון. לגרסתה, דבר הפיטורים נודע לה מצד שלישי באופן מבזה ומבלי שקיבלה מכתב פיטורים.

לטענתה, היא זכאית בין היתר לפיצוי על אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והפרת חוק עבודת נשים.

המעסיקה טענה מנגד כי התובעת מעולם לא פוטרה מעבודתה שכן לאחר השיחה שהתקיימה בספטמבר 2019 הוחלט שהיא תמשיך בעבודתה. ואולם, יום למחרת השיחה התובעת עדכנה כי לא תגיע לעבודה מסיבה בריאותית ומאותו שלב לא התייצבה לעבודה.

הנתבעת הדגישה, כי לאורך תקופת היעדרותה של התובעת נעשו ניסיונות רבים ליצור עמה קשר, ואף נשלחה לביתה עובדת רווחה, ללא הועיל. בנסיבות אלה היא טענה שהתובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו.

יחסי העבודה נמשכו

השופטת מרב חבקין מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה שלא הוכח שהתובעת פוטרה מעבודתה. היא ציינה שהנתבעת לא הודיעה לתובעת במכתב פיטורים או בכל דרך אחרת בכתב את דבר פיטוריה. לדבריה, לנוכח העובדה שמדובר למעשה בעובדת מדינה, לא סביר בכלל כי החלטה על פיטורים לא תהיה בהודעה מסודרת בכתב.

שנית הבהירה השופטת כי אין מחלוקת שאיש מהגורמים הממונים על התובעת לא פיטר את התובעת בעל פה, ואף נשלחו לתובעת הודעות ברורות המצביעות על כך שבין הצדדים נמשכים יחסי העבודה. השופטת קבעה כי מאחר שלא היו פיטורים התובעת הלכה למעשה התפטרה מתפקידה.

בנסיבות אלה דחתה השופטת את תביעת התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת, לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות והפרת חוק עבודת נשים וכן לפיצוי בגין אבדן דמי לידה.

התובעת חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אוהד אור
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסף מנסור

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין