בני זוג שביקשו למכור דירה התחייבו לשלם דמי תיווך בכל מקרה של מכירה, למעט אם תימכר ל"מכר מהעבודה". האם "מכר של מכר" נחשב או לא?
בית משפט השלום באשדוד חייב מוכרת דירה לשלם דמי תיווך והוצאות משפט של כ-32 אלף שקל למשרד התיווך "ריהאוס", לאחר שסירבה לעמוד מאחורי הסכם התיווך שחתמה מולו. השופט יהודה ליבליין דחה את עמדתה של המוכרת כי סייג שהוכנס בהסכם שלל מהמשרד את הזכות ליהנות מדמי התיווך.
המוכרת ובעלה התקשרו עם המשרד ואחת המתווכות שלו בהסכם תיווך ובלעדיות למכירת דירתם שבאשדוד, ובמסגרתו התחייבה לשאת בדמי תיווך בשיעור של 2% מהעסקה גם אם הנכס לא יימכר באמצעות המשרד.
לצד זאת, ומאחר שהחברה של בעלה מפעילה אתר פנימי שמאפשר להציע הצעות רכישה ומכירה בין העובדים, הוכנס להסכם סייג שלפיו היא לא תשלם את דמי התיווך אם הנכס יימכר ל"מכר מהעבודה" של בעלה.
בסופו של דבר הדירה נמכרה לבני זוג שקיבלו את פרטי הדירה ממישהי שעובדת יחד עם הבעל. בעקבות זאת המוכרת סירבה לשלם למשרד את דמי התיווך, והוגשה נגדה תביעה.
המוכרת מצידה הגישה תביעה נגדית, כאשר טענתה המרכזית הייתה כי המתווכים פרסמו את הדירה במחיר לא ריאלי, וגרמו לכך שהיא עמדה זמן רב בשוק והפכה בעיני הקהל לדירה "לא מוצלחת", עד שהיא ובעלה נאלצו למכור אותה ב-110,000 שקל פחות מהמחיר שפורסם על ידי המתווכים.
תרוקן את ההסכם מתוכן
עיקר פסק הדין של השופט ליבליין עסק בפרשנות ההסכם ובפרשנות המונח "מכר מעבודה" שהוכנס בסייג.
בהקשר זה השופט ליבליין הבהיר כי על פי נוסח ההסכם ותכליתו, נראה כי ברור שאינו חל על מכירה לרוכשים שהגיעו דרך חבר לעבודה, שהרי הם עצמם לא עבדו בחברה של הבעל.
אלא שהמוכרת טענה שגם הפנייה של "מכר מהעבודה" לאדם אחר עונה על הסייג של ההסכם. ואולם, השופט לא הסכים עם גישה זו והבהיר כי על פי מילון אבן שושן, "מכר" הוא אדם שמישהו מכיר. כלומר, הסייג כוּון רק לאנשים שאותם המוכרים מכירים ממקום העבודה של הבעל, וגם העדויות בתיק מגבות פרשנות זו.
השופט אף ציין כי גישתה של המוכרת שלפיה ההסכם יחול גם על הפניה של מכר לאדם אחר מרוקנת מתוכן את הסייג שכן היא יכולה לכסות את רוב האוכלוסייה הבוגרת באשדוד, שהרי מדובר ב"גלגול שני" של מכרים – מישהו שמכיר מישהו.
עם זאת, השופט דחה את דרישת המתווכים לקבל גם פיצוי על הפרת ההסכם והסביר כי ברגע שנקבע כי הם זכאים לדמי תיווך הרי שלא נגרם להם כל נזק.
בהמשך דחה השופט את התביעה הנגדית, וציין כי המוכרת לא הגישה חוות דעת מקצועית שמוכיחה כי הדירה נמכרה במחיר נמוך ממחירה הריאלי בשוק.
השופט הוסיף כי המוכרת "לא הביאה בדל של ראיה אחרת, כי פרסום מחיר גבוה של הדירה או פרסומים שגויים ביחס לגודל הדירה, הובילו לכך שקונים נרתעו ממנה".
בסיכומו של דבר, השופט חייב את המוכרת לשלם למתווכים דמי תיווך בסך 31,200 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
- ב"כ התובעים (והנתבעים שכנגד): עו"ד א' מוסקוביץ', ע' טיין
- ב"כ הנתבעת (והתובעת שכנגד): עו"ד א' בן
עו"ד אורן וינברג
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין