ביהמ"ש לתעבורה בעכו ביטל כתבי אישום של נהגים שנסעו במהירות מופרזת, בשל "פרצה" בחוק. המחוזי קיבל ערעור שהגישה המדינה וקבע כי למרות התנהלותו הקלוקלת של משרד התחבורה, הנהגים יועמדו לדין.
ארבעה נהגים צולמו במצלמת רמזור כשהם חוצים את צומת ג'וליס במהירות שבין 125 ל-130 קמ"ש. כנגד ארבעתם הוגשו כתבי אישום בעבירה של נהיגה במהירות העולה על 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת, כאשר תמרור המהירות האחרון בקטע הכביש שלפני הצומת (ומרוחק ממנו) מורה על מהירות מירבית של 80 קמ"ש.
לשאלות בנושא מצלמות מהירות:
כנסו ל- פורום תעבורה
בימ"ש השלום לתעבורה בעכו איחד את הדיון בארבעת התיקים וקיבל את טענת הנהגים כי המהירות המירבית בקטע הכביש שלפני הרמזור היא 90 קמ"ש, משום שב-170 המטרים שלפני הצומת ישנו שטח הפרדה בנוי. זאת, כיוון שלפי פקודת התעבורה, בהיעדר שילוט המורה אחרת, המהירות המירבית בדרך בין עירונית עם שטח הפרדה בנוי היא 90 קמ"ש.
ביהמ"ש לתעבורה ביטל שלושה מכתבי האישום והורה על תיקונו של כתב האישום הנוסף, מפני שבהתאם לקביעתו, הארבעה נהגו במהירות שאינה עולה על 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת והעונש בגין העבירה שביצעו הוא קנס בלבד ולא זימון לדין.
המדינה הגישה ערעור על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי בחיפה. היא טענה, כי המהירות המותרת בקטע הכביש שלפני הצומת הוא 80 קמ"ש, כפי שמורה שלט המהירות האחרון בקטע שלפני כן. שטח ההפרדה שנבנה בסמוך לצומת, טענה, הוא חלק מהמבנה הנדסי שלו ונועד להסדרת התנועה ומערכת הרמזורים.
המדינה הוסיפה, כי מדובר בקטע קצר מאוד שאינו מחלק את הכביש כשטח הפרדה. לשיטתה, שטח זה לא משליך על המהירות המותרת ולא ייתכן כי דווקא בכניסה לצומת הנהגים יגבירו את מהירותם. לדבריה, גם קבלת טענת הנהגים כי המהירות בקטע שבו נמצא שטח ההפרדה היא 90 קמ"ש לא מזכה אותם מהעבירה שביצעו, שכן בצומת עצמה לא קיימת גדר הפרדה, ולכן גם לפי גישתם המהירות המותרת בצומת היא 80 קמ"ש.
סניגורם של הנהגים טען מנגד, כי החוק לא קובע את אורכו המינימלי של שטח הפרדה בנוי וכי לא ניתן לצפות מנהגים שמגיעים לצומת לדעת מהו. הוא הוסיף, כי שיקולים הנדסיים אינם יכולים לגבור על הוראות החוק ואם המדינה היתה רוצה להגביל את המהירות במקום, היה עליה להציב תמרור מתאים.
יכלו פשוט להציב תמרור
לאחר ששמע את טענות הצדדים, החליט השופט כמאל סעב לערוך ביקור בצומת ג'וליס.
השופט סעב הסכים עם טענת הסניגור שלפי תקנות התעבורה המהירות המרבית המותרת בדרך בין עירונית עם שטח הפרדה בנוי היא 90 קמ"ש. עם זאת, קבע השופט, תקנה זו לא עומדת לבדה, ויחד עמה עומדת לנהגים החובה לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך.
עוד הוסיף השופט, כי אין כל היגיון בפרשנות שלפיה מותר להגביר את מהירות הנסיעה מ-80 קמ"ש ל-90 קמ"ש לקראת צומת רק בשל קיומו של שטח הפרדה. פרשנות זו אינה מתיישבת עם מטרת החקיקה התעבורתית כולה: מניעת תאונות.
משכך, השופט קיבל את ערעור המדינה, ביטל את החלטת ביהמ"ש לתעבורה והחזיר אליו את הדיון בכתבי האישום לאחר שקבע כי המהירות המותרת בצומת היא 80 קמ"ש.
לסיום, השופט הביע ביקורת על התנהלות משרד התחבורה וציין כי אילו הגוף האחראי על הסדרת התנועה היה מציב במקום תמרור המגביל את המהירות, המחלוקת הייתה מתייתרת.
- ב"כ המערערת: עו"ד ענאן ג'אנם
- ב"כ המשיבים: עו"ד עפו שחאדה
* עו"ד ליאור ליברמן עוסק בדיני תעבורה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין