מפוזרים מכפר אז"ר: השכירו את הבית במושב בלי לדעת שזה אסור

בני הזוג עברו בשנת 2000 לחו"ל והשכירו את הבית במשך שנים בניגוד להנחיות רשות מקרקעי ישראל. תביעתם לאפשר את ההשכרה מטעמים ייחודיים – נדחתה

בני זוג שביתם בכפר אז"ר בנוי על נחלה אשר אינה רשומה על-שמם, לא יוכלו להשכיר אותו לאחרים – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט יעקב שקד קבע שהחלטת רשות מקרקעי ישראל שלא לאפשר את ההשכרה לבני הזוג, שמזה כחצי יובל גרים בארצות הברית – סבירה.

הנחלה הוחכרה לסבו של התובע עוד לפני קום המדינה. ברבות השנים נבנו עליה שני בתים – באחד מתגורר אחיו של התובע, ובשני התגוררו עד לשנת 2000 התובע ורעייתו. בשנה זו עשו השניים רילוקיישן לארצות הברית, שם הם מתגוררים עד היום.

בינואר 2015 קיבלה רשות מקרקעי ישראל את בקשת אמם של התובע ואחיו, להעביר את הנחלה על-שם האחרון. הדבר הוביל לסכסוך שהסתיים בפשרה שלפיה כשהדבר יתאפשר מבחינה משפטית – הבית יפוצל מהנחלה ויועבר על-שם התובעים. בתוך כך הסכימו הצדדים שעד למועד השלמת הפיצול, ינהג כל אחד בקרקע שברשותו כבעלים.

בהתאם לכך התובעים, כאמור תושבי חוץ, החלו להשכיר את ביתם לאחרים, אלא שבשנת 2017 נודע להם מעורך דינם שכל עוד הפיצול לא הושלם – הדבר אסור ללא אישורה של רמ"י. בני הזוג פנו לקבלת אישור אך נתקלו בסירוב ומכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט.

לטענת בני הזוג, בהתאם להסכם הפנים-משפחתי הם בעלי הזכויות בבית ולכן רשאים להשכיר אותו. לטענתם סירוב רמ"י לאשר את ההשכרה בתקופת הביניים עד לפיצול, הליך האורך שנים, הוא שרירותי ובלתי סביר. לדברי התובעים מניעת ההשכרה גורמת להם להפסיד שכירות שנתית בסך 170 אלף שקל, ובנוסף מחייבת אותם לשאת בהוצאות השוטפות של הבית כמו ארנונה, חשמל וכיוצא באלה.

מנגד טענה רמ"י שההסכם הפנים-משפחתי אינו מחייב אותה וכי למעשה, מבחינה קניינית, התובעים אינם בעלי הבית כך שהם לא יכולים להשכיר אותו ללא אישורה. נטען שלא מתקיים בנוגע לתובעים טעם ייחודי המצדיק לסטות ממדיניות הרשות בנוגע לנחלות – והיא שהן יימסרו למטרת עיבוד חקלאי (להבדיל מהתעשרות באמצעות השכרתן).

כרגע, אין לתובעים זכויות בנחלה

השופט שקד הבהיר שלמעשה אין מחלוקת כי כיום הנחלה רשומה על-שם אחי התובע. הוא קבע שאין להסכם הפנים-משפחתי תחולה כלשהי על רמ"י, והתובעים לא יכולים מכוחו להיכנס בנעלי האח ולהשכיר את הבית.

השופט הדגיש שבהתאם לנהלי רמ"י, על חוכר המבקש להשכיר את נחלתו לבקש את אישור הרשות מראש ובכתב. אלא ש"התובעים אינם החוכרים של הנחלה או של חלקה. התובעים אינם חוכרים של המגרש עליו בנוי הבית, לעת הזו. כאמור, אין לתובעים כל מעמד מול הנתבעת בכל הקשור לנחלה. שמם אינו נזכר בתיק הנחלה והנתבעת לא נתנה עד כה הסכמתה להעברת הזכויות בה או בחלק ממנה אליהם. ממילא, טענתם כי היה על הנתבעת להתיר להם להשכיר את הבית דינה דחיה, שכן אין להם כל מעמד לבקש מאת הנתבעת היתר להשכרה זו", כתב.

לסיום קבע השופט כי החלטת רמ"י שלא להתיר את ההשכרה נוכח משטר הנחלות שלפיו ככלל נחלות יימסרו למטרת עיבוד חקלאי בלבד – אינה שרירותית או בלתי סבירה, וממילא אין מקום שבית המשפט יתערב בה.

בנסיבות אלה התביעה נדחתה ובני הזוג חויבו בהוצאות של 80 אלף שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד אילן ציאון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד גינת אריאל-קצ'קו (פמת"א)

עו"ד נתי אוסטר עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.