בימ"ש השלום בחיפה קבע כי המנוח פיתח תלות בסיגריות והפך למעשן כבד – מה שהוביל למותו מסרטן ריאות – בשל פוסט טראומה שנגרמה לו כתוצאה משירותו הצבאי. משכך, אלמנתו תזכה לתגמולים ממשרד הביטחון.
אדם שנחשף ב-1985 לאירוע רב נפגעים בגבול לבנון בעת שירותו הצבאי, הוכר כנכה צה"ל עם 30% נכות בשל פוסט טראומה. בשנת 2007, כ-22 שנים לאחר האירוע, האיש חלה בסרטן הריאות ונפטר מהמחלה באותה שנה.
לייעוץ בנושא צבא ובטחון:
פנה ל-עורך דין דיני צבא ובטחון
לאחר מותו, אלמנתו הגישה למשרד הביטחון תביעה להכרה בזכויות בני המשפחה לקבל תגמולים בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). קצין התגמולים דחה את התביעה בנימוק שאין קשר בין פטירת המנוח על רקע מחלת הסרטן לבין נכותו הנפשית.
האלמנה הגישה לבימ"ש השלום בחיפה ערעור על החלטת קצין התגמולים וביקשה להכיר במות בעלה כתוצאה משירותו הצבאי.
היא טענה, כי מאז שלקה בפוסט טראומה, בעלה הפסיק לישון בלילה והפך למעשן כבד מאוד שעישן כ-60 סיגריות בכל יום, ועקב מצבו הנפשי לא היה מסוגל להפסיק. לפני הפגיעה, טענה המערערת, המנוח לא עישן כלל.
המערערת צירפה לערעורה חוות דעת של מומחים שקשרו בין מצבו הנפשי לתלותו בסיגריות ולפיהן, הלוקים בפוסט טראומה מתקשים להפסיק לעשן. משם הקשר לסרטן הריאות - ברור.
קצין התגמולים טען, כי בהסתמך על הצהרותיו הרפואיות של המנוח בחייו הוא עישן מגיל צעיר מאד, ובמשך שנים רבות. הוא הפנה לטופס בדיקה רפואית שנערכה למנוח בגיל 17, טרם גיוסו לצבא, ובה נכתב כי המנוח מעשן כ-10 סיגריות ביום. לשיטתו, המנוח מעשן כבר מגיל 10, וגם אם כמות העישון גדלה לאחר הפגיעה הנפשית, אין לשינוי זה כל משמעות בגרימת מחלת הסרטן כאשר מדובר באדם שעישן תקופה ארוכה כל כך.
על כך השיבה האלמנה, כי גם אם בעלה עישן מעט, המחלה הנפשית הגבירה את כמות הסיגריות שצרך ולא אפשרה לו להפסיק.
המשיב ציין, כי המנוח מעולם לא דיווח על הגברה בצריכת הסיגריות. עוד הוא הוסיף, כי גם בפנייתה הראשונית של המערערת לקצין התגמולים לאחר מות בעלה היא כלל לא טענה שהמנוח החל לעשן או הגביר את העישון.
טענות המשיב נתמכו גם הן בחוות דעת של מומחים שטענו בין היתר שלמשך תקופת העישון השפעה רבה יותר על מחלת הסרטן מאשר לכמות העישון, וכי תתכן אפשרות שהעישון הוא שגרם לדיכאון של המנוח.
המערערת ביקשה לדחות טענה זו, לאחר שהמשיב עצמו קבע בעבר שהפוסט טראומה נגרמה מהאירועים הקשים שהמנוח חווה בשירותו הצבאי, ללא כל קשר לעישון.
נזקק לסיגריות בגלל הטראומה
ועדת הערעור בראשות השופט הבכיר ד"ר יעקב וגנר שקלה את חוות דעת המומחים ושוכנעה כי בעקבות הנכות הנפשית הקשה של המנוח, הוא נזקק לעישון מוגבר בשעות היום והלילה ובכך מתקיים קשר סיבתי רפואי בין נכותו הנפשית לבין סרטן הריאות שממנו נפטר.
משכך, הוועדה קיבלה את הערעור וקבעה כי מות המנוח נגרם כתוצאה מנכותו המוכרת, וכי המערערת זכאית לפיכך לתגמולים.
קצין התגמולים חויב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 9,000 שקל.
* עוה"ד שלמה רכבי ושלמה ציפורי עוסקים בדיני צבא ובטחון.
** הכותבים לא ייצגו בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין