מנורה מבטחים דחתה מבוטח בגלל התיישנות אף שידעה שעבר תאונה

המבטחת סירבה לשלם לאדם תגמולים על אובדן כושר עבודה בטענה שהגיש את התביעה באיחור. בית המשפט קבע שהיא הייתה מודעת לתאונה והשלכותיה והתנהלה בחוסר תום לב

השופט מנחם (מריו) קליין קיבל לאחרונה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח שהגיש מכונאי רכב נגד חברת מנורה מבטחים. האיש נפצע בתאונה ב-2008. כמה חודשים לאחר מכן הוא עדכן את סוכנת הביטוח שלו במצבו, אך היא הגישה את התביעה לאי כושר עבודה רק לאחר שחלפו שלוש שנים. המבטחת דחתה את התביעה עקב התיישנות. השופט ציין כי בנסיבות אלה סירוב המבטחת להאריך את תקופת ההתיישנות מהווה חוסר תום לב.   

ב-1996 ו-2002 רכש המבוטח ממנורה פוליסות ביטוח חיים אליהן צורפו נספחים לכיסוי מקרים של נכות מתאונה ואובדן כושר עבודה.

בספטמבר 2008, כשהוא נסע ברכבו, הגיח מולו רכב אשר נסע נגד כיוון התנועה והתנגש בו חזיתית. המבוטח, שהיה אז בן 45, פונה ממקום התאונה למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים מאיר בכפר סבא, כאשר הוא סובל מכאבים בעמוד השדרה צווארי, בגב ובצוואר. 

ב-2012 דחתה מנורה את תביעתו לקבלת פיצוי על נכות מתאונה ותגמולים על אובדן כושר עבודה, בין היתר, בשל התיישנות.

בתביעה שהגיש ב-2013 טען הנפגע כי מגיעים לו תגמולים בגין אובדן כושר עבודה ונכות קבועה. מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם התביעה העריך כי התובע מצוי באבדן כושר עבודה מלא במקצועו כמכונאי רכב, לצמיתות.

התובע טען שסכום הפיצוי החודשי המגיע לו עבור אובדן כושר עבודה עומד על 25,135 שקל והפיצוי עבור נכות מתאונה עומד על 523,955 שקל. 

המבטחת כפרה בחבות לשלם את תגמולי הביטוח. היא טענה שהתביעה בעילת נכות מעבודה התיישנה מאחר שהוגשה לאחר שחלפו שלוש שנים ממועד התאונה. הוא הוסיפה שהתביעה בעילת אובדן כושר עבודה התיישנה בחלקה וציינה שהתובע פנה אליה לראשונה רק באפריל 2012 - ולכן איבד את זכאותו לתגמולי ביטוח בגין התקופה שלפני כן.  

לגופו של עניין היא טענה כי התובע יכול לעבוד במגוון עבודות במוסך ואינו מצוי באובדן כושר עבודה.

חוסר תום לב

השופט מנחם (מריו) קליין מבית משפט השלום בתל אביב הבהיר שלעניין מתן הודעות, סוכן הביטוח נחשב כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח כי יש לשלוח הודעות למען אחר.

הוא ציין שהתובע שלח לסוכנת הביטוח הצהרת בריאות כבר בדצמבר 2008, כמה חודשים לאחר התאונה, כחלק מבקשתו לבצע שינויים בפוליסה וניתן לראות בכך הודעה למבטחת. זאת ועוד, בתקופה שלאחר מכן הסוכנת העבירה למנורה מסמכים הנוגעים לשינויים בפוליסות והוכח שהיא ידעה שהתובע לא שב לעבודה. 

השופט קבע שנסיבות אלה, בהן הסוכנת הגישה למנורה את התביעה לאובדן כושר ולנכות לאחר חלוף שלוש שנים מהתאונה ומנורה סירבה להאריך את תקופת ההתיישנות, מהוות התנהלות בחוסר תום לב.  

לפיכך דחה השופט את טענת ההתיישנות הן לעניין הנכות מהתאונה והן לעניין אובדן כושר עבודה.

השופט קבע בנוסף שהתובע נותר עם נכות רפואית כוללת של 14.44%.

עוד הוא הבהיר כי מהעדויות עלה שהתובע לא שב לעבודה ממשית לאחר התאונה, ואביו מעסיק אותו במוסך רק כדי לשמור עבורו על שגרה תקינה יחסית, אך הוא חסר תועלת ואף מפריע למהלך העבודה התקין.  

לאור זאת קבע השופט שהתובע נמצא באובדן כושר עבודה מלא החל מתחילת ספטמבר 2008, ועל הנתבעת לשלם לו את התגמולים המגיעים לו וכן את הפיצוי בגין נכות מעבודה. 

המבטחת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 23.4%. 

לפסק הדין המלא בתיק 46441-06-13

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עו״ד ישראל זר אביב עוסק באבדן כושר עבודה

** הכותב לא ייצג בתיק

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין